שירה

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב / ג׳טון קלמנדי אֵינִי מְחַפֵּשׂ יֹפִי אֱנוֹשִׁי כָּלְשֶׁהוּ, נָשִׁים מְפֻדָּרוֹת בְּעֵינֵיהֶן, שִׁירָה בַּנֶּפֶשׁ וּבָרוּחַ הִיא אֵינָהּ אָמָּנוּת אִם לֹא תִּכָּתֵב עָמֹק יוֹתֵר וּבְנֶחֱרָצוּת אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִקְרֹא לְעַצְמִי מְשׁוֹרֵר אִם אֵינִי יָכוֹל לִמְנוֹת מִסְפַּר חֲלוֹמוֹתַי בְּהָקִיץ גַּם אִם הֵם יָפִים בְּיוֹתֵר כְּמוֹ הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה שֶׁמְּחַכִּים לְהִכָּתֵב כָּךְ הָרַעֲיוֹנוֹת זוֹרְמִים, כְּמוֹ הַחַיִּים כְּמִלִּים נִבְחָרוֹת, שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בֶּעָבָר, מַחְשָׁבוֹת עֲצוּמוֹת כְּמוֹ שֶׁקֶט כָּזֶה שֶׁיַּעֲנִיק מַשְׁמָעוּת לָאֵרוּעִים, הַכְּתִיבָה הַזּוֹ בִּשְׁבִילָם, מִלּוֹתַי אֶל גִּישָׁה חֲדָשָׁה עֲבוּרָם. אֲגַם קוּמוּ, אוֹי אֵלּוּ מַרְאוֹת וּפְסָגוֹת גְּבוֹהוֹת מֵעֵבֶר, שֶׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת אֶת קַרְנֶיהָ, עַל כֵּן אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בַּמִּרְפֶּסֶת לֹא רָאִיתִי שׁוּם דָּבָר אַחֵר