“תמי כץ לוריא היא משוררת נפלאה, שהמילים מכשפות אותה [...] ואני מאמין לה, כי המילים שלה עשויות מחומרים דליקים כל הזמן, ואינן מזייפות, סוג של ציוריות חסרת מנוח, מפתיעה תמיד...” (מנחם בן על “שולפת את הגלגלים כדי לעקוף”, מוסף תרבות, מעריב) "אני אוהב את הליריקה הזאת, המאופקת, הנקייה מפזות ספרותיות: 'איך מכל התוהו הזה מתהווה דבש רווה' — כמה עדין, וחושני, ויפה" (נתן יונתן, על "שהות") "ספר שירה קטן, יפה, משוכלל מילים, מעודן מלים [...] אי אפשר שלא להתפעל מרמת ההתנסחות הפנימית ומן הייחודיות, הפרטיות, והחד פעמיות [...] שפה שמאפשרת הצטללות גדולה [...] מאפשרת להגיד דברים נדירים, יקרים, עד קצה המחשבה" (מנחם בן על "מתוך החול אל הראשית", ידיעות אחרונות) "זוהי כתיבה קיומית מאד, מעודנת, נבונה ורגישה המבקשת לעשות שימוש דייקני בשפה. תמי כץ לוריא מצליחה לגעת לעיתים בקצוות חשופים, כואבים, של החוויה, תוך שמירה על ברית מסוגננת, נקייה מפזילות לסלנג, ובנימה מאופקת שאין בה התלהמות או פאתוס מיותר. " (עודד פלד על "מתוך החול אל הראשית", ידיעות אחרונות) "דימויים רעננים ועושר פיגורטיבי, קשה אפילו לבחור איזה מהם לצטט [...] כל אלה יוצרים רושם עז, צבעוני ומיוחד" (צרויה שלו על "מרחק נגיעות", ידיעות ירושלים) עַכְשָׁו בָּרֶגַע הַזֶּה כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בֶּטֶן רְפוּיָה אוּכַל לְשַׁחְזֵר מַה קָּדַם לְמָה אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְאֵיךְ אֲנִי מְצוּיָה כָּאן בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבֵּין לְבֵין עֲדַיִן בִּקְדַם הַחְלָטָה וְיֵשׁ מִין רַעַד שֶׁפּוֹתֵחַ שֶׁסּוֹגֵר השירים בספר זה, כמו הזמן — אינם מתכלים ואינם דוהים. העיסוק בזמן הוא אינסופי, כמו הזמן עצמו, והמשוררת נוטלת מתוכו פיסות ומעבה אותו במחשבות פילוסופיות והרהורים. חלקו השני של הספר הוא כחומר ביד היוצר; המשוררת משחקת בו ומהתלת. תמהיל זה של תשוקה לאהבה המקבלת ביטוי ארוטי מרתק והעיסוק פילוסופי בזמן מעניקים לשירתה המיוחדת של תמי כץ־לוריא ארומה מרתקת ונדירה. (ציפי שחרור, משוררת וסופרת) תמי כץ־לוריא מפרסמת שירה מאז 1980. היא רקדנית ומורה למחול, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בחינוך לאמנויות ולמחול מאוניברסיטת לידס, אנגליה. ספריה הקודמים: "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" (אבן חושן 2008) "שהות" (גוונים 2001) "מתוך החול אל הראשית" (תג 1996) "מרחק הנגיעות" (ספריית פועלים 1989)

“תמי כץ לוריא היא משוררת נפלאה, שהמילים מכשפות אותה [...] ואני מאמין לה, כי המילים שלה עשויות מחומרים דליקים כל הזמן, ואינן מזייפות, סוג של ציוריות חסרת מנוח, מפתיעה תמיד...” (מנחם בן על “שולפת את הגלגלים כדי לעקוף”, מוסף תרבות, מעריב) "אני אוהב את הליריקה הזאת, המאופקת, הנקייה מפזות ספרותיות: 'איך מכל התוהו הזה מתהווה דבש רווה' — כמה עדין, וחושני, ויפה" (נתן יונתן, על "שהות") "ספר שירה קטן, יפה, משוכלל מילים, מעודן מלים [...] אי אפשר שלא להתפעל מרמת ההתנסחות הפנימית ומן הייחודיות, הפרטיות, והחד פעמיות [...] שפה שמאפשרת הצטללות גדולה [...] מאפשרת להגיד דברים נדירים, יקרים, עד קצה המחשבה" (מנחם בן על "מתוך החול אל הראשית", ידיעות אחרונות) "זוהי כתיבה קיומית מאד, מעודנת, נבונה ורגישה המבקשת לעשות שימוש דייקני בשפה. תמי כץ לוריא מצליחה לגעת לעיתים בקצוות חשופים, כואבים, של החוויה, תוך שמירה על ברית מסוגננת, נקייה מפזילות לסלנג, ובנימה מאופקת שאין בה התלהמות או פאתוס מיותר. " (עודד פלד על "מתוך החול אל הראשית", ידיעות אחרונות) "דימויים רעננים ועושר פיגורטיבי, קשה אפילו לבחור איזה מהם לצטט [...] כל אלה יוצרים רושם עז, צבעוני ומיוחד" (צרויה שלו על "מרחק נגיעות", ידיעות ירושלים) עַכְשָׁו בָּרֶגַע הַזֶּה כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בֶּטֶן רְפוּיָה אוּכַל לְשַׁחְזֵר מַה קָּדַם לְמָה אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְאֵיךְ אֲנִי מְצוּיָה כָּאן בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבֵּין לְבֵין עֲדַיִן בִּקְדַם הַחְלָטָה וְיֵשׁ מִין רַעַד שֶׁפּוֹתֵחַ שֶׁסּוֹגֵר השירים בספר זה, כמו הזמן — אינם מתכלים ואינם דוהים. העיסוק בזמן הוא אינסופי, כמו הזמן עצמו, והמשוררת נוטלת מתוכו פיסות ומעבה אותו במחשבות פילוסופיות והרהורים. חלקו השני של הספר הוא כחומר ביד היוצר; המשוררת משחקת בו ומהתלת. תמהיל זה של תשוקה לאהבה המקבלת ביטוי ארוטי מרתק והעיסוק פילוסופי בזמן מעניקים לשירתה המיוחדת של תמי כץ־לוריא ארומה מרתקת ונדירה. (ציפי שחרור, משוררת וסופרת) תמי כץ־לוריא מפרסמת שירה מאז 1980. היא רקדנית ומורה למחול, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בחינוך לאמנויות ולמחול מאוניברסיטת לידס, אנגליה. ספריה הקודמים: "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" (אבן חושן 2008) "שהות" (גוונים 2001) "מתוך החול אל הראשית" (תג 1996) "מרחק הנגיעות" (ספריית פועלים 1989)