היי. סליחה שנייה, יש לי שאלה... זה רק אני או שגם לך יש הרגשה שלכל דבר טוב שמושג בחיים קודם איזשהו משבר? כי אני לא מוצא דבר משמעותי אחד בעולם הזה שבא לי בקלות. בהתחלה חשבתי שאני סתם מסבך, עד שקלטתי (ועל זה הסיפורים בספר) ש — וואללה, זה טבע המציאות. עולה יורד. כמו גל. כלומר "להיות מאושר", לאו דווקא קשור לאושר. להיות מאושר פירושו לתת אישור גם לגאות וגם לשפל. בהתחלה אתה עושה את זה בדיעבד: במבט לאחור, אתה מגלה שדווקא טוב שעזבת את העבודה ההיא, את מגלה שטוב שנפרדת מהבחור, כי קיבלת גבר שיותר מתאים לך. ואפילו המחלה ההיא, לפני הגיוס — מסתבר, בדיעבד, שהיא שינתה את חייך. לאט לאט הזמן מתקצר בין המשבר ובין אישורו, עד שמגיע יום אחד ואתה חי באישור מתמיד. הולך עם חותמת דמיונית קטנה בכיס ומאשר בעזרתה את כל עולמך, וכמובן, את עצמך. רפיק ידידיה — פעם תמיר קמחי, מנחה שובב ותוסס — עזב את חיי הזוהר, עבר לגור באשרם בהודו, החליף שם, חזר להקים אשרם במדבר, הפיק פסטיבלים, עשה ילדים, עזב ונעזב, הלך לאיבוד, כמעט מת ונשאר חי, כדי לספר בכנות והומור איך למד להיות מאושר בחלקו.

היי. סליחה שנייה, יש לי שאלה... זה רק אני או שגם לך יש הרגשה שלכל דבר טוב שמושג בחיים קודם איזשהו משבר? כי אני לא מוצא דבר משמעותי אחד בעולם הזה שבא לי בקלות. בהתחלה חשבתי שאני סתם מסבך, עד שקלטתי (ועל זה הסיפורים בספר) ש — וואללה, זה טבע המציאות. עולה יורד. כמו גל. כלומר "להיות מאושר", לאו דווקא קשור לאושר. להיות מאושר פירושו לתת אישור גם לגאות וגם לשפל. בהתחלה אתה עושה את זה בדיעבד: במבט לאחור, אתה מגלה שדווקא טוב שעזבת את העבודה ההיא, את מגלה שטוב שנפרדת מהבחור, כי קיבלת גבר שיותר מתאים לך. ואפילו המחלה ההיא, לפני הגיוס — מסתבר, בדיעבד, שהיא שינתה את חייך. לאט לאט הזמן מתקצר בין המשבר ובין אישורו, עד שמגיע יום אחד ואתה חי באישור מתמיד. הולך עם חותמת דמיונית קטנה בכיס ומאשר בעזרתה את כל עולמך, וכמובן, את עצמך. רפיק ידידיה — פעם תמיר קמחי, מנחה שובב ותוסס — עזב את חיי הזוהר, עבר לגור באשרם בהודו, החליף שם, חזר להקים אשרם במדבר, הפיק פסטיבלים, עשה ילדים, עזב ונעזב, הלך לאיבוד, כמעט מת ונשאר חי, כדי לספר בכנות והומור איך למד להיות מאושר בחלקו.