"קריסה ולקחה" מאת אורי מילשטיין הוא ספר שחושף את הכשלים וההתפתחויות באסטרטגיית הביטחון של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. הספר מתאר את השינוי הדרמטי באסטרטגיה הישראלית, ממטרת הכרעה צבאית לשאיפה להשגת הפסקת אש, בעקבות קריסת תורת הביטחון לאחר כישלון צה"ל ב-1973. מילשטיין, חוקר ותיק ומומחה להיסטוריה צבאית, מציג ניתוח מעמיק של האירועים וההשלכות שהובילו בסופו של דבר לתהליך אוסלו ולהתפתחויות נוספות בזירה הביטחונית הישראלית. הספר מתאים לכל מי שמתעניין בהיסטוריה צבאית, פוליטיקה ישראלית והבנת ההשפעות ארוכות הטווח של החלטות גורליות. קריאה זו תאפשר לקוראים לגלות את התהליכים הסמויים והגלויים שעיצבו את מדיניות הביטחון של ישראל בעשורים האחרונים, ולהבין את השפעתם על ההווה והעתיד.

ספר זה דן בקריסת תורת הביטחון של ישראל לאחר כישלונו של צה"ל להכריע את הצבא המצרי ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים, 8 באוקטובר 1973. לאחר מלחמת ששת הימים קבעה תורת הביטחון של ישראל שצה"ל ישאף להשמיד את הצבאות הערביים בכל מלחמה שייזמו מדינות ערב בעתיד. בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר 1973, לאחר ששמע על ממדי תבוסת צה"ל במהלך ההכרעה הכושל שלו בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, קבע שר הביטחון, משה דיין, כי מטרת המלחמה של ישראל היא לא למגר את האויב, אלא להשיג הפסקת אש בתמורה לשטחים. באותו רגע היסטורי התחיל "תהליך אוסלו" שהבשיל אחרי עשרים שנה, ב-1993. אסטרטגיית אי-ההכרעה הופעלה גם במלחמת לבנון השנייה ב-2006 וגם במבצע "צוק איתן" ב-2014 במהדורה הראשונה של ספר זה, שהופיעה בדצמבר 1993 חזה המחבר את קריסת הסכם אוסלו ותהליך השלום עם הפלסטינים. במהדורה השנייה, המורחבת, שהופיעה בינואר 1999, הוא חזה את תבוסת צה"ל במלחמת דרום לבנון ואת בריחתו משם. במהדורה השלישית, המורחבת, שהופיעה בספטמבר 1999, הוא תיאר וניתח את כשלון "ועדת אגרנט" כדגם לאנטי-אינטלקטואליזם הביטחוני של ישראל. במהדורה הרביעית, המורחבת ב-2003, הוא תאר המחבר את התפתחות טרור המתאבדים המוסלמי כתוצאה מבריחת ארצות הברית וישראל מלבנון. ספר דיגיטלי זה מופיע ב-2015 והוא רלבנטי ומסביר את תפקודו הלקוי של צה"ל, כמו במהדורה הראשונה שלו לפני עשרים ושתיים שנים. אורי מילשטיין הוא בעל תואר Ph. D., במדע המדינה. הוא שירת במשך חמש עשרה שנים במילואים כהיסטוריון של הצנחנים ושש שנים כחוקר בכיר במחלקת היסטוריה של חיל האוויר. הוא לימד היסטוריה צבאית בבית הספר לפיקוד ומטה – פו"ם – של צה"ל. והרצה על מלחמות ישראל באוניברסיטת בר-אילן . הוא פרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים. בין ספריו, ארבע כרכים בעברית ובאנגלית על מלחמת העצמאות, ארבע כרכים על ההיסטוריה של הצנחנים ספר תיאורטי: תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות ספר על עלילת הדם בדיר יאסין וספר על דרכו הצבאית של יצחק רבין. "אורי מילשטיין: נכס אסטרטגי לישראל", פרופ' לואי רנה ברס, ג'ואיש פרס מג'זין,28 בדצמבר 2001 "ד"ר אורי מילשטיין מרצה וחוקר מבריק לתולדות מלחמות ישראל. בדבר אחד אפשר למצוא אחדות-דעים ביחס למילשטיין: הסטודנטים שלו גומרים עליו את ההלל. מילשטיין מעורר ומגרה את החשיבה אצל תלמידיו. כשרונו הרטורי, היכולת שלו לנתח דברים ולהסביר את המציאות היא מדהימה", נסים דואק, "ידיעות אחרונות", מאי 1994 "חוקר מבריק". גד נחשון "הדואר", ניו-יורק, אוקטובר 1994 "אם על ישראל ללמוד מעברה על-מנת לשלוט בעתידה, עליה להשתמש בכלים שפיתח אורי מילשטיין בנוקשות, ביושר ובהגינות", מיכאל וידלנסקי, "ג'רוזלם פוסט" מאי 1997 "ידיד שלחם במלחמת יום הכיפורים כקצין במוצב 'בודפסט' שעל גדות תעלת סואץ אמר לי: 'בספריו של אורי מילשטיין קראתי לראשונה את כל האמת על מה שהתרחש שם, בלי ניסיונות טיוח", מרדכי קרפל, "לכתחילה למנהיגות יהודית", תמוז תשנ"ז