moshey52

מאז שאני זוכר את עצמי, הדמיון היה החבר הכי טוב שלי. גדלתי ביוקנעם, מוקף ביערות עבותים ובצלע הכרמל, ושם נרקמו במוחי סיפורי הרפתקאות מסעירים; ביום הייתי לוחם רומאי ובלילה רב חובל שנלחם בפיראטים. בגיל 12 עולמי התהפך כשעברנו לעיר הגדולה, ראשון לציון. המעבר החד מהמרחבים והטבע לג'ונגל העירוני, למדרכות ולרמזורים, הפך אותי ברגע אחד מילד מוביל ואקטיבי לילד אנונימי מן השורה. היום יש בי את הכול: את עכבר הכפר ואת עכבר העיר. יש בי את תחושת החופש והיופי של הטבע, ומצד שני את המורכבות והמאבק הקיומי של העיר הסוערת. לאחר שפרשתי מעבודה בחברת החשמל מצאתי את עצמי מתגעגע לילד שהייתי, זה שראה בכל חוויה דלת קסמים שבה הדמיון והמציאות רוקדים יחד.