"אורות נגד" מאת פאול צלאן הוא אוסף מרתק של פרוזה, המשלב אפוריזמים, הרהורים וסקיצות דרמטיות שנכתבו על ידי אחד המשוררים החשובים של המאה ה-20. בעוד שצלאן ידוע בעיקר בזכות שירתו הקודרת והעמוקה, הספר הזה חושף צדדים נוספים של יצירתו – החל מהרהורים על טבע השירה ועד לדיונים על אמנות וציור. חלק מהקטעים פורסמו במהלך חייו של המשורר, אך רבים מהם נשארו בעיזבונו ומופיעים כאן לראשונה. הספר מתאים למי שמתעניין בעומק מחשבתו של צלאן ובוחן את הגיגיו על העולם והאמנות. "אורות נגד" הוא קריאה מומלצת לכל מי שמחפש להתחבר למילים של יוצר דגול ולהתעמק בשאלות הפילוסופיות שהוא מציב בפנינו. אם אתם מחפשים חוויה ספרותית מעמיקה ומעוררת השראה, זה הספר עבורכם.

פאול צלאן (1970-1920), מחשובי המשוררים במאה העשרים, אכן מוכר לנו לפי שירתו: הקינות ושירת הטבועים, "פוגת המוות", שירי האבנים, השקד והפרח. ואולם צלאן שלח ידו גם בכתיבת פרוזה, אפוריזמים, הרהורים, סקיצות דרמטיות ורשימות על שאלת השירה. מקצת הרשימות, כגון הפרוזה "שיחה בהרים" או "אור נגד" על הציור, ראו אור בחייו. רובן, כגון הערותיו על ה"אפלה" ועל ה"התייהדות" בשירה, נותרו בעיזבונו. קובץ זה מביא מבחר גדול מן הפרוזה של צלאן, מן ה"אבנים" שהותיר אחריו לעדות. "אלה הם מיקרוליתים, שברירי אבנים, נראים-בקושי, נתזים זעירים בטוף הדחוס של קיומך – וכעת אתה מנסה, כמעט בלי מילים ואולי כבר נידונת לשתיקה לנצח-נצחים, לקרוא אותם אליך, לקבצם לכדי גבישי בדולח? דומה שאתה מחכה לתגבורות – מנין יבואו, תגיד? "