"אני אוהבת אותך, סרינה", היו המילים הראשונות שהוצאתי מפי מאז מות שאול, יונתן ומלכישוע. אהובי ושני בנינו. "אבל מדוע?" תמהה סרינה. "ואני נערה פלישתית..." * נולדתי הרחק מהים, בגבעות של שילה. באירוע השנתי של "המחוללות בכרמים" צדה עיני בחור נאה וגבוה שעמד מהצד, נבוך. אהבתי את ההססנות שהוא שידר. שמו היה שאול, וחטפתי לי אותו. לא ידעתי שהוא יהיה מלך. לא ידעתי שאביא לו בנים. לא ידעתי שכוחות גדולים מכולנו יחבלו בחיינו וישברו אותם לרסיסי חרס קטנים. * "תעצרי כאן!" אמר בקול נחוש. "אני מבטיח לך שלא משנה מה, לי לעולם לא תהיה אישה נוספת על פנייך, עם מלוכה או בלי מלוכה". רציתי רק גבר לחיות איתו בשקט ובשלווה. גבר שיכבד אותי כאישה. שמי אחינועם בת אחימעץ, וזה סיפורי. ***