מה מביא עימו האדם בבואו לעולם? לא־כלום. מה לוקח עימו האדם בעוזבו את העולם? לא־כלום. [לואי קוֹקלֵה] "אך לא רק שמוטב לדבר על הלא־כלום ­— בעדיפות על פני כל מה שנאמר או נכתב בימינו ברוב המקרים — אלא שאני מעז אף לטעון שלא־כלום כשלעצמו ראוי לכל שבחינו,ושלעולם אין לשכוח את הלא־כלום כאשר הדברים נוגעים להטפה בזכות המעלות הנעלות או המידות הטובות. אם תיתנו ליבכם בתחילה לעתיקותו של הלא־כלום,איזה יש — אם נוציא מכלל זה את היש העליון עצמו — עתיק יותר מן הלא־כלום? אפשר אפילו לסבור,בלא חשש כפירה,שהלא־כלום עתיק אף יותר מהיש העליון עצמו,שכן מה היה קיים לפני שנבראו המלאכים והעולם? לא־כלום. מה התקיים זה נצחים עם האלוהים? לא־כלום. הכול התחיל בלא־כלום,וללא־כלום לא הייתה מעולם התחלה." [מתוך הספר] לואי קוֹקלֵה (1676–1754) הוא סופר צרפתי מתוחכם,שנון,חד לשון,סרקסטי ומקורי ביותר. בספר קטן זה הוא מהלל את הלא־כלום על כל צורותיו והופעותיו בחיינו ובכך הוא שם ללעג ולקלס את הסגנון הרציני והחגיגי,שלא לומר הנפוח,הפומפוזי,של טקסטים פילוסופיים אחרים האופייניים לתקופתו,תקופת הנאורות. קוקלה פורש את מסכת טיעוניו עד קצה גבול ההיגיון וניכר בו שהוא מתענג על חידוד הפרדוקסים שעליהם מתבססים דבריו. הספר תורגם לשפות רבות ועתה,לראשונה,גם לעברית.

מה מביא עימו האדם בבואו לעולם? לא־כלום. מה לוקח עימו האדם בעוזבו את העולם? לא־כלום. [לואי קוֹקלֵה] "אך לא רק שמוטב לדבר על הלא־כלום ­— בעדיפות על פני כל מה שנאמר או נכתב בימינו ברוב המקרים — אלא שאני מעז אף לטעון שלא־כלום כשלעצמו ראוי לכל שבחינו, ושלעולם אין לשכוח את הלא־כלום כאשר הדברים נוגעים להטפה בזכות המעלות הנעלות או המידות הטובות. אם תיתנו ליבכם בתחילה לעתיקותו של הלא־כלום, איזה יש — אם נוציא מכלל זה את היש העליון עצמו — עתיק יותר מן הלא־כלום? אפשר אפילו לסבור, בלא חשש כפירה, שהלא־כלום עתיק אף יותר מהיש העליון עצמו, שכן מה היה קיים לפני שנבראו המלאכים והעולם? לא־כלום. מה התקיים זה נצחים עם האלוהים? לא־כלום. הכול התחיל בלא־כלום, וללא־כלום לא הייתה מעולם התחלה." [מתוך הספר] לואי קוֹקלֵה (1676–1754) הוא סופר צרפתי מתוחכם, שנון, חד לשון, סרקסטי ומקורי ביותר. בספר קטן זה הוא מהלל את הלא־כלום על כל צורותיו והופעותיו בחיינו ובכך הוא שם ללעג ולקלס את הסגנון הרציני והחגיגי, שלא לומר הנפוח, הפומפוזי, של טקסטים פילוסופיים אחרים האופייניים לתקופתו, תקופת הנאורות. קוקלה פורש את מסכת טיעוניו עד קצה גבול ההיגיון וניכר בו שהוא מתענג על חידוד הפרדוקסים שעליהם מתבססים דבריו. הספר תורגם לשפות רבות ועתה, לראשונה, גם לעברית.