התרסקות נחשבת לאחת המסות הסיפוריות האישיות הטובות ביותר במאה ה-20. משבר אמצע החיים של סופר ענק, שחש כי הגיע לסוף דרכו, מתואר בה בכישרון ספרותי גדול ובגילוי לב נדיר. הסיפור האישי החושפני הזה הוא פרי עטו של פרנסיס סקוט פיצג'רלד , מנציגיו הבולטים של "הדור האבוד", שמת ארבע שנים לאחר פרסומו והוא בן 44. שני הטקסטים האוטוביוגרפיים – התרסקות ו-על ערות ועל שינה – ראו אור לראשונה בשנים 1934 ו-1936 בכתב העת 'אֶסקווייר', תקופה שבה הקריירה הספרותית של הסופר הגדול מקרטעת וחיי המשפחה שלו מתפוררים. במצב נפשי תשוש זה, פיצג'רלד מערפל את תיאור מצבו המוחשי ומעצים אותו לכדי ממדים אל-מציאותיים, עטופים בנימה נוסטלגית שאינה חפה ממידה מסוימת של רחמים עצמיים. כמה אירועים אישיים מרכזיים מוצפים ברשימותיו אלה באורח מוצפן למדי ועם זאת לא קשה לפענוח: סיפור היכרותו עם זלדה, האופן שבו היא ביטלה את אירוסיהם אך נישאה לו שנה לאחר מכן; יחסיו עם המינגוויי ועוד. "אילו היה סקוט פיצג'רלד – סופר מבריק ואופנתי – מגביל את עצמו רק לרומנים 'גטסבי הגדול', 'ענוג הוא הלילה' ו'הטייקון האחרון', הוא היה מעורר עניין ספרותי בלבד. אך למרבה המזל הוא חיבר גם את הספר הזה, 'התרסקות', ובו הוא מתאר את כישלונו-הצלחתו הגדולה ביותר." ( אמיל סיוראן )