הגיבורה בטרילוגיית "משחקי הרעב" היא כמובן קטניס אוורדין, אבל מי שגנב את ההצגה בספרים (ובעיני גם בסרטים) הוא דמות המשנה היימיטץ'. השיכור, המריר, הסולד, הציני וחסר התקווה שכל דיאלוג איתו עורר חיוך אצל הקורא. מאוד שמחתי לגלות שלאחר הוצאת ספר פריקוול למאורעות הסדרה (העוסק בצעירותו של הנשיא סנואו הנתעב), סוזן קולינס מפרסמת פריקוול נוסף העוסק בהיימיטץ' הצעיר מהתקופה בה כהוא עצמו היה 'מיועד' חצוף, נועז וקורא תיגר במשחקי הרעב. מזכיר לכם מישהי? :) פריקוול לסדרה מצליחה הוא מוצר מאוד מסוכן. קל מידי להרוס זכרונות טובים ולהיחשב כמי שמנסה לסחוט את הלימון, אבל ניכר שהיה לקולינס סיפור לספר ובאופן אישי מאוד נהנתי ממנו. מאוד! 📖 אז מה הסיפור עם משחקי הרעב? בעולם הדיסטופי של 'משחקי הרעב', 12 מחוזות התמרדו נגד השלטון החמדן והנצלן שהתעמר בהם והתאכזר אליהם. המחוזות הפסידו ובשלטון הוחלט להנציח את נצחונם דורות קדימה כדי להרתיע כל שאיפה עתידית למרד נוסף. הפיתרון המרושע היה "משחקי הרעב" - בכל שנה ייבחרו מכל מחוז שני 'מיועדים' וכולם יחד ילחמו עד המוות בזירה. רק מנצח אחד יישאר ויזכה לראות אור יום. "אין דרך לשלוט בתוצאה של האסיף או במה שיקרה אחריו. אז אל תזין את הסיוטים. אל תאפשר לעצמך להיכנס לפניקה. אל תיתן את זה לקפיטול. הם כבר לקחו מספיק." 📖 במה עוסק זריחה על האסיף? היימיטץ' חוגג את יום הולדתו ביום האסיף, היום בו נאספים המיועדים למשחקי הרעב. מזה שנים שהוא מצליח לשרוד את היום הארור מבלי להיבחר עד יום הולדתו ה 16, בו הוא נאלץ להצטרף ל'מיועדים' לרגל שנת החמישים של 'משחקי הרעב'. מדובר בשנה חגיגית בה נבחר מספר כפול של מתמודדים. הסיכויים בהחלט לא יהיו לטובתו הפעם... היימיטץ' הוא נער חצוף ועני שלא סובל את אוכפי "השלום" של השלטון, בז לנשיא סנואו ומכלה את זמנו הפנוי ברקיחת אלכוהול לא חוקי ובילוי עם חברתו רואת האווזים היפיפיה לנור דאב, אותה הוא נאלץ לעזוב כשהוא יוצא אל המשחקים תחת ההבנה הפשוטה - אם ימיו ספורים וגורלו כבר נכתב, כדאי לתת להם משמעות ולהבהיר לתושבי פאנם ולנשיא בדיוק מה הוא חושב עליהם. לאורך הספר יש הרבה הופעות אורח של דמויות שהכרנו בסדרת הספרים המקורית (מפלוטארך, סנואו, ביטי ועוד) והאופן בן הם משתלבים בסיפור כשאנחנו כבר יודעים את גורלם היא לא פחות ממבריקה. 📖 מה חשבתי על הספר? + סיפור על שבר גדול ותקווה קטנה : חובבי הספרים יודעים איך מאבקו של היימיטץ' נגמר. לא צריך אפילו להגדיר זאת כספויילר כי הסדרה שממשיכה את המאורעות נקראת "משחקי הרעב". ברור לנו שהיימיטץ' ניצח את הקרב ושרד, אבל הפסיד במלחמה. בכל זאת, הספר צועק "תקווה" ומחלחל את ההבנה ששינוי עלול לקחת שנים, אבל ברגע שהאש סוף סוף נתפסת, היא תשרוף את העבר ותפתח את הפתח לעידן חדש. אחר. + דמויות המשנה החדשות : החברים לדרך של היימיטץ' ממחוז 12 כתובים היטב, אבל הבולטת מכולם היא מייזלי, בת העשירים החצופה שמעיזה לסטור למלווה שלה, דרוסילה, לבוז לאנשי הקפיטול ולעקוץ ברשעות את המתמודדים בזירה. מצא מין את מינו בהחלט. לא אוותר על ציטוט לדוגמה - "לא ייאמן שלאנשים עם כל כך הרבה כסף יש טעם כזה טעם גרוע. תראי אותך, הר מזומנים וזה מה שיצא לך. בחיי שאני לא מבינה למה שתרצו להיראות כמו חיית משק, אבל אני מקווה שקרני התיש ניתנות להסרה." + דמויות המשנה הותיקות : לפגוש שוב את האכזריות הבלתי נסבלת של סנואו, את האמונה של פלוטארך וטוב הלב, החוכמה והנחישות של ביטי היה כמו לפגוש חברים מהלימודים אחרי שנים. התגעגענו. הופעות האורח עוד רבות, אבל נמנעתי מלחשוף משהו מעבר לפרקים הראשונים. הרפרנסים למשפחות אוורדין ומלארק גם היוו קריצה משמחת. + סיפורו של היימיטץ' : הדמות שהכי סקרנה אותי זכתה סוף סוף לסגירת מעגל. הקוראים יבינו למה הוא לא יכול לשאת את קטניס ולמה הוא מעדיף את חברת בקבוקי אלכוהול על פני אנשים. האם הייתם בוחרים אחרת כשמתנת יום ההולדת שלכם היא להיפרד מאהבת חייכם ולצאת למסע שסופו המר נכתב מראש? לסיכום, אוהבים את 'משחקי הרעב'? אל תפספסו. לא קראתם את 'משחקי הרעב'? אפשר בהחלט להתחיל עם הספר הזה ולהמשיך אחריו לטרילוגיה של קטניס. ספר סוחף, מצחיק מאוד ומעורר מחשבה.