הצטרפו למסע מרגש ונוסטלגי אל הווי הפלמ"ח במנדט הבריטי עם "חבורה שכזאת היינו" מאת פוצ'ו. הספר המחודש והמורחב כולל חמש פרשיות עלומות המספרות את סיפורם של צעירים עליזים ואופטימיים, המתגוררים בקיבוץ עין-חרוד, שהפכו לכוח המחץ של היישוב העברי. עם הומור משובח ולב אוהב, נחשפת בפניכם חבורה בלתי נשכחת של דמויות: יוסלה הרומנטיקן, יוסיניו הצעיר והנבוך, יוסקה הגאה, ויוסי פס השובב הבלתי נלאה. כל אחת מהדמויות מציגה סיפורים קטנים וגדולים עם קריצה משעשעת למציאות הקיבוצית ולמאבקי התקופה. מעבר להומור ולשובבות, הספר נוגע גם ברגעים מרגשים ובלתי נשכחים. "חבורה שכזאת היינו" מתאים לכל מי שמתגעגע לתקופת הפלמ"ח או רוצה לחוות את ההיסטוריה הישראלית בצורה קלילה ומשעשעת. חובה לכל אוהבי ההיסטוריה והסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים הגדולים.

הספר שלפנינו הוא מהדורה מורחבת ומבוארת של הספר "חבורה שכזאת" שראה אור ב-1957."מורחבת" – על שום שפוצ'ו הוסיף חמש פרשיות עלומות בהן היו מעורבות המחתרות בימי המנדט: שחרור המעפילים מעתלית, מעצר חבורת פלמ"חניקים במשטרת ג'נין, הורדת מעפילי האונייה "שבתאי לוז'ינסקי", פיצוץ גשר בנות יעקב וניסיונות השחרור של עצורי רפיח.הספר מתאר הווי של מחלקת פלמ"ח המשוכנת באוהלים בקיבוץ עין-חרוד. מדובר בחבורת צעירים עליזה ואופטימית ללא תקנה. הנשק הבסיסי שלהם הוא מקלות קפא"פ, שגם אותם צריך "לגייר" במפגש עם המשטרה הבריטית. הקורא נפעם ונדהם – איך חבורה שכזאת החיה בהיעדר ציוד של ממש, הפכה להיות כוח המחץ של היישוב העברי שהביא לקוממיות ישראל?הספר גדוש בהומור טוב, מלב אוהב, הנעדר שמץ של התנשאות או הצלפה. הגיבורים הם בטלנים ומשתמטים, תמימים, אבל גם תחמנים, מלאי הורמונים, ועם זאת בתולים כרוניים. הספר מתמקד בחמישה דיירי אוהל אשר שם כולם נגזר מהשם יוסף: יוסקה,יוסלה,יוסי,יוסיניו וספי.יוסלה הוא רומנטיקן הכותב יומן בסתר, מתגלה כמסגר אומן משתתף בשחרור מעפילי עתלית.יוסיניו - הצעיר מכולם "זוכה" לבושה גדולה כשאמו באה לכיקור ומסבנת אותו במקלחת.יוסקה - הוא גבוה ויפה בלורית , אבל כשהחבר'ה עושים קרחת ליוסיניו, הוא מספר את שערותיו הוא לאות הזדהות.הכי מדהים מכל החבורה הוא יוסי פס – השמן של החבורה מאלה המתעוררים בבוקר ושואלים עצמם איזה תעלול נעולל היום? אני ספרתי כעשרים תחמונים כשכל אחד הוא מלאכת מחשבת שגורמת לפרצי צחוק בלתי נשלטים. איני יודע אם להלל ולשבח – את הזיכרון הפנומנלי של פוצ'ו על אינספור התעלולים, או אולי את הדמיון המדהים שלו שהמציא דמות כזאת!רוב חברי הקיבוץ הבוגרים מתוארים בספר כקריקטורות:גוטהרץ הייקה, שמחליף סמ"ך בזי"ן, הוא נעול על כך שכל מעשה גבורה של המחתרת המתפרסם בעתונות- בוצע על ידי החבורה וזו לא מפסיקה "לסבן" אותו בכל הזדמנות.במשחק כדורגל שבין הפלמ"ח לחברי המשק, משתתף אידלקנק מרכז הכרם המתבלבל ותוקע גול עצמי. בתחרות רתימת סוסים בעיניים קשורות מביאים לו פרה במקום סוס.דוד רותם האידיאליסט של הקיבוץ – מתגלה כמי שעושה חיים עם חברה בתל-אביב, כשגם אישתו איננה מפגרת אחריו ומזמינה לחדרה בלילות את מסגר הקיבוץ .לא כל הספר הוא הומריסטי, לקראת הסוף הוא הופך לרגשני מאוד. לא אגלה אותו לטובת אלה שלא קראו את הספר, ורק ארמוז – חמישה יצאו לדרך – הגיעו ארבעה.הספר "חבורה כזאת" ריגש בזמנו מדינה שלימה, ואני משוכנע שהמהדורה העכשווית, המשודרגת, רק היטיבה עמו. אני, מכל מקום, אסיר תודה על חוויית הקריאה.(משה גרנות)