זה מוזר מאוד להיות בן עשרים ולהיוולד מחדש. בשנייה אחת חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. מילים כמו: כוח, חוזק, שלמות, ביטחון, יופי והצלחה, פינו את מקומן והוחלפו באחרות: פציעה, כאב, נכות, שיקום, תותבת.24 ביוני 1982, עוד יום בתוך המלחמה בלבנון הופך ליום המיוחד שלי. הפגז שקוטע את ידי במקום, קוטע גם את מהלך חיי והופך אותם על פניהם. אני חייל צעיר, מש"ק מרגמות ב"גולני", על סף קורס קצינים, יפה, חזק, מלא ביטחון עצמי, מוצא את עצמי זרוק על האדמה הרותחת, מלא בדם, ללא יד ימין ופנים בוערות. זעקות הכאב שלי מפלחות את האוויר ואני יודע שחיי לא יהיו עוד כפי שהיו. באותו יום במיטתי בבית החולים לא ידעתי להחליט אם מבטו של אבי הוא מבט של צער, או מבט של חשש מהעובדה שהוא יכול היה לאבד אותי, או מבט של השלמה על שזהו גורלה של משפחתו לדורותיה, גורל של שכול וכאב על מנת לשרוד. הכוח העצום הזה שנמצא בתוך הכתפיים העצומות והידיים הגדולות שלו, הוא כוח שעד היום לא ראיתי בשום מקום, אצל שום אדם. הדבר המופלא הוא שהכוח הזה הכיל בתוכו רגש וחום עד אין קץ.זה לא פשוט לשאת את אות השונה. אין לי בעיה עם כך שאני מושך תשומת לב, אני פשוט רוצה שהאישיות שלי תהיה משמעותית יותר מהחיצוניות. הרבה פעמים, בתחילת הדרך, אני מתפלל שהאנשים לא יבחינו מיד בנכות שלי. ההתעסקות המיידית בנושא מסיטה, בעיניי, את תשומת הלב מהתכונות הפנימיות שלי, ואז המאמץ שלי חייב להיות הרבה יותר גדול מאשר הוא היה צריך להיות לולא הייתי קטוע יד. הסיפור שלי הוא על נפילה לבור, שנדמה לך שהוא הכי עמוק שיכול להיות, ועל היציאה ממנו באמצעות מציאת הדרך להפוך את המצב החדש למשהו חיובי, חזק ומשמעותי, ואפילו, למרות הכול, למשהו יותר טוב. בקיצור: איך להפוך חיסרון ליתרון, וניצחון.פציעה, שיקום, ספורט עילי ואתו גם שמונה מדליות אולימפיות (מהן שתיים מזהב), משפחה, עבודה, ניהול, מנהיגות, ובעולם החדש גם תכנית ריאליטי. אלה המושגים שמלווים את כולנו בספר, ואני משתף אתכם, הקוראים, בניסיון שלי מהחיים, מהפציעה ואפילו מתכנית הישרדות הפיליפינים שבה נטלתי חלק...

זה מוזר מאוד להיות בן עשרים ולהיוולד מחדש. בשנייה אחת חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. מילים כמו: כוח, חוזק, שלמות, ביטחון, יופי והצלחה, פינו את מקומן והוחלפו באחרות: פציעה, כאב, נכות, שיקום, תותבת.24 ביוני 1982, עוד יום בתוך המלחמה בלבנון הופך ליום המיוחד שלי. הפגז שקוטע את ידי במקום, קוטע גם את מהלך חיי והופך אותם על פניהם. אני חייל צעיר, מש"ק מרגמות ב"גולני", על סף קורס קצינים, יפה, חזק, מלא ביטחון עצמי, מוצא את עצמי זרוק על האדמה הרותחת, מלא בדם, ללא יד ימין ופנים בוערות. זעקות הכאב שלי מפלחות את האוויר ואני יודע שחיי לא יהיו עוד כפי שהיו. באותו יום במיטתי בבית החולים לא ידעתי להחליט אם מבטו של אבי הוא מבט של צער, או מבט של חשש מהעובדה שהוא יכול היה לאבד אותי, או מבט של השלמה על שזהו גורלה של משפחתו לדורותיה, גורל של שכול וכאב על מנת לשרוד. הכוח העצום הזה שנמצא בתוך הכתפיים העצומות והידיים הגדולות שלו, הוא כוח שעד היום לא ראיתי בשום מקום, אצל שום אדם. הדבר המופלא הוא שהכוח הזה הכיל בתוכו רגש וחום עד אין קץ.זה לא פשוט לשאת את אות השונה. אין לי בעיה עם כך שאני מושך תשומת לב, אני פשוט רוצה שהאישיות שלי תהיה משמעותית יותר מהחיצוניות. הרבה פעמים, בתחילת הדרך, אני מתפלל שהאנשים לא יבחינו מיד בנכות שלי. ההתעסקות המיידית בנושא מסיטה, בעיניי, את תשומת הלב מהתכונות הפנימיות שלי, ואז המאמץ שלי חייב להיות הרבה יותר גדול מאשר הוא היה צריך להיות לולא הייתי קטוע יד. הסיפור שלי הוא על נפילה לבור, שנדמה לך שהוא הכי עמוק שיכול להיות, ועל היציאה ממנו באמצעות מציאת הדרך להפוך את המצב החדש למשהו חיובי, חזק ומשמעותי, ואפילו, למרות הכול, למשהו יותר טוב. בקיצור: איך להפוך חיסרון ליתרון, וניצחון.פציעה, שיקום, ספורט עילי ואתו גם שמונה מדליות אולימפיות (מהן שתיים מזהב), משפחה, עבודה, ניהול, מנהיגות, ובעולם החדש גם תכנית ריאליטי. אלה המושגים שמלווים את כולנו בספר, ואני משתף אתכם, הקוראים, בניסיון שלי מהחיים, מהפציעה ואפילו מתכנית הישרדות הפיליפינים שבה נטלתי חלק...