"לידתה של יהדות נורמטיבית" מאת דוד סורוצקין הוא מסע מרתק אל תוך התקופה שבה נולדה היהדות הרבנית שהפכה לנורמה. עד המאה ה-12, החברה היהודית הייתה רבת פנים, עם אליטות דתיות וכלכליות לצד ציבור רחב של אנשים שלא היו מעורבים באופן עמוק בדת. הספר חושף כיצד במאה ה-13 החלה להתגבש דת יהודית אחידה, אשר התפרסה על פני כל שכבות החברה. דרך ניתוח מעמיק של כתבי רבנים מובילים, סורוצקין מתאר את המאבקים והדיונים שעיצבו את פני היהדות בימי הביניים, במיוחד בספרד ובאירופה. במרכז הסיפור עומד רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, אשר בעבודתו ובמכתביו הגדיר מחדש את גבולות הדת והתרבות הרבנית. אם אתם מתעניינים בהיסטוריה יהודית, דת וחברה, או בסיפורי הנהגה והתגבשות תרבויות – זהו הספר בשבילכם.

עד המאה ה-12 הייתה החברה היהודית מורכבת בעיקר מאליטות דתיות וכלכליות, שלצִדן התקיים ציבור רחב ולא מלומד אשר יחסו לדת היה חלקי ואקראי. רק במאה ה-13 החלה להתגבש דת יהודית הומוגנית, וזו הושתה בהדרגה על כלל הציבור. לידתה של יהדות נורמטיבית מתחקה אחר תהליך זה, שבו התהוותה היהדות הרבנית הקאנונית של ימינו. בהתבסס על קריאה צמודה בכתביהם ובהתכתבויותיהם של הרבנים שהובילו את התהליך, הספר מתאר את ההדתה והסטנדרטיזציה שעברה החברה היהודית בימי הביניים בספרד בפרט ובאירופה בכלל. כך נפרשת דרמה מרתקת של מחלוקות סוערות בשלל סוגיות, אשר עיצבו את דמותה של היהדות מאז. במוקד התהליך עומדת דמותו של רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, רבה של העיר ברצלונה, בן לאסכולה רבנית חדשה ותקיפה שקנתה אחיזה איתנה בהנהגת יהדות ספרד. הרשב"א, מנהיג רב עוצמה שעמד בקשרי התכתבות עם רוב תפוצות ישראל, ניסח בכתביו כמה מן הדוֹגמות שעתידות היו ללוות את היהדות הרבנית לאורך מאות שנים. המגמות שעיצב וקבע, בהמשך לפועלם של שני מוריו, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) ורבי יונה גירונדי, מילאו תפקיד חשוב בקיבוע הגבולות הקאנוניים של התרבות הרבנית ובהחלתה על הציב