סיפור חיים

"...ובאחד הלילות, בעודי שוכב כּך, פצוע, תקוף יאוש וללא תקווה, אירע לי מקרה מופלא, ששינה את כל השקפת עולמי בעתיד. פתאוֹם נפתחה דלת הצריף ומישהו... נכנס והתחיל לדבר...: חברים, אנחנו עומדים לפני ארועים חמורים בחזית. החזיקו מעמד... הישועה תבוא מהר, יותר מהר ממה שאתם חושבים... אל תאבדו את התקווה! ואז ניגש אליי, ליטף את ראשי ואמר לי: ילד, תחזיק מעמד... עוד קצת ואני מבטיח לך שהכל יעבור ואתה תשרוד, אפילו תגיע לגיל 40... הסתכלתי בעיניו וחשבתי שהוא הוזה או משוגע. אני בחור בן 24, אבק אדם, שוכב חסר אונים ומחכה לפינוי לאוושוויץ, וכל המצפה לי זה מוות בטוח ואיך הוא חושב שאגיע לגיל 40? זה נראה הזוי ומופרך לחלוטין. מאז אותו מפגש אני רואה בשנותי עד גיל 40 את השנים שהוקצבו לי מלמעלה, וכל השנים מעבר לכך הן שנות בונוס שניתנו לי במתנה..." זהו קטע מספרו של חיים שפירא, שנולד בשנת 1919, גדל בעיר לודז' שבפולין, ועבר את רוב מלחמת העולם השניה כאסיר בגטו ואח"כ במחנה ריכוז. חיים, מאז המלחמה הנוראה בה איבד את הוריו, אשתו ורוב משפחתו, רואה לעצמו חובה קדושה לספר לדור הצעיר את מה שעבר, וזאת כרי לקיים את האמרה "לעולם לא עוד" !! ספרו האוטוביוגרפי של חיים שפירא משתרע על פני כמה דורות ונקרא בנשימה עצורה.