"דמה את עצמך כי שרוי אתה בבראשית, יחידי, יחידי לגמרי בעולם; והנה ניתן לך להשיג אחת משתיים: ספרים או אנשים. אמנם שומע אני בני אדם מקלסים קילוסים לבדידותם, אך הלא אין הם מצליחים בכך אלא משום שבכל זאת מצויים אנשים בעולם, אם גם בריחוק מקום. בגיחי מרחם אמי לא ידעתי ספרים, ויש את נפשי למות בלי ספרים, עם שיד־אדם תהא בידי. אמנם עתה יש ואני מגיף את דלת חדרי ומתמכר לספר, אבל — רק משום שיכולני לחזור ולפותחה, ואדם יהא מציץ לעומתי." [מרטין בובר, מתוך הספר]"בתוך היסח־הדעת של העולם מבקש בובר לנהל חיים של דיאלוג, התובעים קשב למפגש המזדמן בדרכנו. ספרון זה הוא אפוא עדות לאפשרות זו עבור אותם הנכונים ללכת בעקבות אצבע שלוחה זו המורה את הכיוון, ואף כי יש ויטעו לעיתים בדרך — הרי הם מצויים אם לא יוציאו עצמם — בתוך הדיאלוג." [ד"ר ימימה חדד, מתוך אחרית הדבר]