"איך אומרים ג'נוסייד בעברית?" מאת ליאורה בילסקי הוא ספר מרתק שחושף את היבטיו הנסתרים של מושג הג'נוסייד. האם מדובר רק ברצח המונים, או שמא גם בהרס זהות תרבותית של קבוצות? בילסקי חוזרת למשפט אייכמן ומביאה את קולותיהם של דמויות שהציעו חזון אלטרנטיבי, המשלב בין ההיבטים הפיזיים והתרבותיים של הפשע הנורא. בספר זה, תגלו את סיפוריהם של אברהם סוצקבר, סאלו בארון ורחל אוירבך, אשר דרכם ניסחו תפקיד חדש למדינה ולמשפט הפלילי במאבק נגד ג'נוסייד תרבותי. פרופ' בילסקי, מומחית לזכויות אדם וחקר השואה, מציעה ניתוח מעמיק ומעורר מחשבה על כישלון המשפט הבינלאומי בהגנה על זהותן של קבוצות. מתאים לכל מי שמתעניין במשפט בינלאומי, זכויות אדם והיסטוריה תרבותית. הצטרפו לקריאה שתגרום לכם לחשוב מחדש על המונח "ג'נוסייד" ועל המשמעות האמיתית של הגנה על זהות תרבותית.

הגדרת המושג רצח־עם (ג'נוסייד) עומדת במוקדו של ויכוח פוליטי ומשפטי עכשווי. בתפיסה המקובלת "רצח־עם" הוא ביטוי נרדף לרצח המונים, אולם מהלך ההיסטוריה מראה כי רצח־עם מכוון בראש ובראשונה להרוס את זהות הקבוצה ולמחוק את שמה מעל פני האדמה. השמדת־עם משמעה גם הרס זהותו – השפה, יצירות האמנות והתרבות, הספריות וחפצי הפולחן והדת. איך אומרים ג'נוסייד בעברית חוזר למשפט אייכמן, שהתקיים ב־1961, ומעמיד במרכז הדיון קולות מן המשפט אשר נשכחו ונדחקו לשוליים. בעקבותיו של רפאל למקין, אבי אמנת הג'נוסייד, גיבורי הספר – אברהם סוצקבר, סאלו בארון ורחל אוירבך – הציגו בכתביהם ובפועלם התרבותי חזון אלטרנטיבי שהעמיד במרכז לא רק את היבטיו הפיזיים של פשע הג'נוסייד אלא גם את היבטיו התרבותיים – חזון שאף ניסח את תפקידם של המדינה והמשפט הפלילי ביחס לפשע זה. חזונם, המכונס לראשונה בספר זה, יכול לתת מענה לכישלון המתמשך של המשפט הבינלאומי בהגנה על קבוצות מפני ג'נוסייד תרבותי. פרופ' ליאורה בילסקי היא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מופקדת הקתדרה לזכויות אדם וחקר השואה במשפט ע"ש בנו גיטר ומנהלת אקדמית של מרכז מינרבה לזכויו