ווֹלף, בלש פרטי כושל, פועל בלונדון האפלה והרטובה. הוא רדוף זיכרונות של עתיד שאולי התרחש ואולי לא התרחש, ונרדף על ידי הווה מסוכן, מלא בפשיסטים ובנאצים שנמלטו מגרמניה. כשמגיעה אליו איזבלה רובינשטיין, יהודייה עשירה שמחפשת את אחותה שהוברחה מגרמניה ונעלמה, הוא לא יודע לאיזו צרה הוא נקלע. באותה העת, או שאולי בעת אחרת לגמרי, שוֹמֶר, כותב שוּנְד - רומנים קטנים וסנסציוניים ביידיש - שוכב על דרגש במחנה ההשמדה אושוויץ וחולם על עולם אחר שבו הוא שוכב על חוף ים טרופי, כשבטנו מלאה, והוא מחייך וכל שיניו בפיו, ומשפחתו מאוחדת. דמיונו מאפשר לו לחרוג מן המקום המצמית ולדמיין עלילות על עיר אפלה ומעשים אפלים. באורח פלא, העלילות בדמיונו של שוֹמֶר מסתבכות ונושקות לקורותיו של וולף. בקצב מסחרר ומבריק ותוך שהוא משתעשע באלגנטיות בממדים של זמן, מקום ומסַפרים שונים, לוקח לביא תדהר את הקורא למסע בהיסטוריה חלופית, בפילם נואר ובמחנה אושוויץ עצמו, בלי לאבד אף לא לרגע את השליטה המושלמת בסיפור המבריק שהִנדס. לביא תדהר גר בלונדון וכותב בעברית ובאנגלית. “מהמם, מצחיק וחריף... לביא תדהר מזכיר לנו שבסופו של דבר, גם בנסיבות הקשות ביותר, כל מה שיש לנו הוא סיפורים, ובידיים הנכונות הם נשק מטיל אימה." הוושינגטון פוסט

ווֹלף, בלש פרטי כושל, פועל בלונדון האפלה והרטובה. הוא רדוף זיכרונות של עתיד שאולי התרחש ואולי לא התרחש, ונרדף על ידי הווה מסוכן, מלא בפשיסטים ובנאצים שנמלטו מגרמניה. כשמגיעה אליו איזבלה רובינשטיין, יהודייה עשירה שמחפשת את אחותה שהוברחה מגרמניה ונעלמה, הוא לא יודע לאיזו צרה הוא נקלע. באותה העת, או שאולי בעת אחרת לגמרי, שוֹמֶר, כותב שוּנְד - רומנים קטנים וסנסציוניים ביידיש - שוכב על דרגש במחנה ההשמדה אושוויץ וחולם על עולם אחר שבו הוא שוכב על חוף ים טרופי, כשבטנו מלאה, והוא מחייך וכל שיניו בפיו, ומשפחתו מאוחדת. דמיונו מאפשר לו לחרוג מן המקום המצמית ולדמיין עלילות על עיר אפלה ומעשים אפלים. באורח פלא, העלילות בדמיונו של שוֹמֶר מסתבכות ונושקות לקורותיו של וולף. בקצב מסחרר ומבריק ותוך שהוא משתעשע באלגנטיות בממדים של זמן, מקום ומסַפרים שונים, לוקח לביא תדהר את הקורא למסע בהיסטוריה חלופית, בפילם נואר ובמחנה אושוויץ עצמו, בלי לאבד אף לא לרגע את השליטה המושלמת בסיפור המבריק שהִנדס. לביא תדהר גר בלונדון וכותב בעברית ובאנגלית. “מהמם, מצחיק וחריף... לביא תדהר מזכיר לנו שבסופו של דבר, גם בנסיבות הקשות ביותר, כל מה שיש לנו הוא סיפורים, ובידיים הנכונות הם נשק מטיל אימה." הוושינגטון פוסט