גּוֹנֵי הַסָּמוּרַאי מְגַלֶּה אֶת יַפָּן

הַרְפָּתְקָה קְטַנָּה בְּיַפָּן הַנִּפְלָא גּוֹנִי הַקָּטָן נָחַת בְּיַפָּן הַנִּפְלָא; עֵינָיו נִפְקְחוּ לִרְוָחָה לְעוֹלָם שֶׁמָּלֵא צְבָעִים וּפִתְאוֹמוֹת. הוּא פּוֹגֵשׁ דְּבִיבּוֹן חָבִיב וְאֶת הַמָּאֶסְטֶר הַזָּקֵן; לוֹמֵד בְּשִׁעוּרִים עַל חֶרֶב עֵץ, טוֹעֵם סוּשִׁי וּמִתְרַגֵּשׁ מֵרַכֶּבֶת הָרִים. כְּשֶׁשֶׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת גּוֹנִי מָלֵא שִׂמְחָה וְקֶרֶב — הוּא מוֹצֵא בְּיַפָּן בֵּית לִבּוֹ, מָלֵא חֲבֵרִים וּפְתָאֹמוֹת. " סִפּוּר חַמּוּד שֶׁמְּעַלֶּה חִיּוּךְ וּמְלַמֵּד אוֹמֶץ וְחֶבְרוּת. " - דּוֹר וֶלְדְּרִיךְ, סוֹפֵר וּמְבַקֵּר סְפָרִים