גיליון 30 של "הו!" מציע לנו התבוננות מעמיקה בשפה ככוח מעצב תרבות, ובוחן את השפעתה על החברה וההיסטוריה. מה קורה כשהשפה עצמה הופכת לכלי של רעל סמוי, שמחלחל ומשפיע לאורך זמן? ויקטור קלמפרר חושף את הקסם והסכנה שבשפת הרייך השלישי, בעוד מיכאל ספרד מתעמק בשינויים שחלו בעברית, מהפיכתה לשפת הכוח ועד לשימוש בה ככלי לחרבות ברזל. זהו גיליון מרתק לכל מי שמתעניין בשפה, תרבות וההשפעות ההיסטוריות והחברתיות שלהן. הקוראים מוזמנים למסע אינטלקטואלי שבו מילים הן יותר ממילים, אלא כוחות שמעצבים מציאות. הצטרפו לדיון המרגש הזה על השפה ככלי של שליטה, מניפולציה והבעה תרבותית. מתאים לכל חובבי השפה, ההיסטוריה והתרבות.

ומה קורה כאשר שפת התרבות בנויה מיסודות רעילים או מתחילה לשאת בקִרבּהּ רעלים שונים? לפעמים מילים הן כמו מנות ארסן זעירות: בולעים אותן בלי לשים לב, ונדמה שאין להן שום השפעה, אך כעבור זמן־מה הרעל בכל זאת פועל את פעולתו. ויקטור קלמפרר, שפת הרייך השלישי: רשימותיו של פילולוג, מגרמנית: שירי שפירא, עמ' 23 * העברית כלשון הכוח והעליונות לא נולדה בעזה [...] השינוי בה החל הרבה קודם. אלא שעד לעזה, העברית עדיין ידעה מפֹּה ומשם, כמו ברזל יצקו ממנה גם חרבות וגם אתים. ואז, בעזה, הולאמה העברית ושִׁדרתה המרכזית נוּתבה לייצורן של חרבות בלבד. חרבות ברזל. מיכאל ספרד, שפת הפשע, עמ' 43