הספר "הזיות של מטייל בודד" מאת ז'אן-ז'אק רוסו מציע מסע פנימי עמוק ומעורר מחשבה בנבכי נפשו של אחד ההוגים הגדולים של עידן האורות. דרך עשרה "טיולים" כותב רוסו על קלפי משחק, אנו נחשפים לרהוריו על אמת ושקר, היחיד מול החברה, חירות אישית והמחיר של הקריירה הספרותית. בתוך המילים האלה, רוסו מבקש להתרחק מהחברה, אך בו בזמן יוצר קשרים חדשים עם הקוראים, מזמין אותם לשותפות במסע פילוסופי מרתק זה. בחברה הטכנולוגית של ימינו, נשמע קולו של רוסו ברור מתמיד, בעודנו משוטטים במציאות דיגיטלית שמטשטשת גבולות ותרבויות. מתאים לכל מי שמחפש כתיבה עמוקה ומאתגרת, ספר זה מזמין קריאה מהורהרת ומעוררת השראה לכל חובבי הפילוסופיה והספרות הקלאסית. התחברו למחשבותיו של רוסו וגלו את העולם דרך עיניו של מטייל בודד.

ז'אן-ז'אק רוסו (1778-1712), הסופר והפילוסוף הצרפתי הגדול בן "עידן האורות", כתב את "הזיות של מטייל בודד", ספרו האחרון, במצב של "פרישוּת מוחלטת" מהחֶברה. הספר מורכב מעשרה "טיולים", עשרה פרקים ששרבט רוסו על קלפי משחק בעת שהתהלך בדרכים הכפריות באזור פריז. ה"הזיה" של רוסו היא מחשבה עמוקה, הרהור פורה, שיטוט במחוזות גשמיים ונפשיים כאחד. רוסו דן במגוון מסחרר של נושאים: אמת ושקר, היחיד מול החברה, אושר וקריאת ספרים, שעבוד וחירות, הקריירה הספרותית והמחיר שהיא תובעת, בוטניקה וחקר הכוכבים, חיים ומוות.מי שיקרא את ה"הזיות" ימצא – לצד טקסט יפה ומהורהר, שקולו הצלול חוצה את הזמנים והמקומות – גם קריאה מהדהדת לחברתם של הבריות. רוסו מבקש בספר זה להיחלץ מן החברה, אך בה בעת הוא יוצר במילותיו אינספור זיקות חדשות, רעננות, פיזיות כמעט – אל לבו של הקורא.ואולי דווקא בעידן הטכנולוגי, שבו אנו משוטטים כיום על פני רשת הפרושה במרחב ויוצרת מעין עולם מקביל לעולמנו, רשת המבוססת על קשרים אנושיים בני-קיימא, החוֹצה ומטשטשת גבולות, לשונות ותרבויות – אולי דווקא בעידן המתעתע הזה אנחנו יכולים לחוש הזדהות עם השיטוט המהורהר והעיקש של ז'אן-ז'אק רוסו, אותו שיטוט במחשבה ובגוף, המבטל את הקשר הפיזי עם החֶברה, ובה בעת מהדק אותו באופן נואש כמעט.ז'אן - ז'אק רוסו (1778-1712)הוגה דעות, סופר ופילוסוף שהגותו השפיעה רבות על המהפכה הצרפתית, על ההגות הרומנטית, וכן על תפיסות סוציאליסטיות ועל התפתחות הלאומיות.רוסו נולד ברפובליקת ז'נבה ב-1712, ובמהלך חייו נדד רבות. ב-1745, בעת שחי בפריס, פגש את תרז לווסר. לזוג נולדו חמישה ילדים שננטשו בבתי יתומים, משום שרוסו סבר שאין באפשרותו לגדלם; מעשה זה עורר עליו לאחר מכן ביקורת רבה. בפריס הצטרף רוסו לחבורת "האנציקלופדיסטים", ויחדיו הם כתבו את "האנציקלופדיה הגדולה", ברוח ערכי הנאורות והרציונליזם. בד בבד פעל רוסו כמלחין וכמוזיקאי והמלך לואי ה-15 שהוקיר את יצירתו אף הציע לו גמלה לכל החיים, אך רוסו סירב.באותה תקופה החל רוסו לפרסם מאמרי הגות ומדע ולפתח את רעיונותיו הפילוסופיים, ואת אחד העקרונות שעמד בבסיס הגותו: האמונה שהאדם טוב מטבעו, והחשד כי הציביליזציה והמוסר בעלי כוחות הרסניים. שנים ספורות לאחר מכן פרסם את יצירותיו הנודעות ביותר: הנובלה המצליחה "ז'ולי, או אלואיז החדשה" (1761); "על האמנה החברתית" (1762), הפורשׂ את משנתו הפוליטית-חברתית ו"אמיל, או על החינוך" (1762), סיפור פילוסופי היפותטי על הנער אמיל ודרך החינוך הראויה לפי רוסו. הספרים הוקעו בצרפת, ורוסו נאלץ לעזוב. הוא שהה בשווייץ ובהמשך הוזמן לאנגליה בחסות הפילוסוף הגדול דייוויד יום, אך בשל חילוקי דעות והתערערות אישית חזר לצרפת בעילום שם. בשנת 1772 הוזמן לנסח חוקה לפולין, ובשנותיו האחרונות העתיק תווים למחייתו ועסק בכתיבה.אחד הז'אנרים הספרותיים שרוסו היה ממייסדיו ומעמודי התווך שלו הוא ז'אנר הכתיבה האוטוביוגרפית, הבאה לביטוי מלא בספריו "הווידויים" ו"הזיות של מטייל בודד", אשר פורסמו רק ב-1782, ארבע שנים לאחר מותו.