לראשונה בעברית, רומן קטן מאת סופרת שווייצרית-צרפתייה חשובה ומפתיעה בייחודיותה. ליצירתה של קורינה בִּיי (1979-1912), סופרת ומספרת בעלת קול ייחודי ויוצא דופן במקוריותו, יש מקום חשוב בספרות של שווייץ הצרפתית ובספרות הפרנקופונית של המחצית השנייה של המאה העשרים… קורינה ביי מגלה ויוצרת עולם שונה… באמצעות "הקול הנשי" מאירה באור חדש, אחר, את האישה, את הגבר, את הזוגיות ואת מערכות היחסים האנושיות. קולה נחוש, כובש, ממזג בנשימה אחת את היופי ואת הקשיחות, אפילו את האכזריות, זו של האדם וזו של סביבתו… הטקסט שלה חף ממשפטים מליציים ומתיאוריות מפליגות… היא ממציאה שפה גמישה ומדויקת ויוצרת דימויים חדשים שמקורם בעולם הטבע. מקרה שולי לכאורה, מעשה שעליו שמעה או מפגש אקראי עם תמונה, אלה הם חומרי הגלם ליצירתה. את דמויותיה היא בוחרת מסביבתה הקרובה ומעצבת אותן בהתאם לאצילות הטבועה בהן או לכאב החבוי בנפשן… ביצירותיה באות לביטוי ציפיותיהם, תשוקותיהם ומחאתם של האנשים הנשכחים האלה. היא מספרת על צימאונם לאהוב על אף כל המכשולים שמציבה סביבתם ולחיות בחושניות, במלוא עוצמתם את רגשותיהם ותשוקותיהם. (דוריס ז'קובק, מתוך ההקדמה לספר)