"המטפלת אומרת לילה טוב ומכבה את האור.אחר כך גם היא הולכת ואנחנו לבד בחושך,ארבעה ילדים. בלי הורים. בלי מבוגרים.רק אנחנו והלילה שלפנינו.עם הפחדים הקטנים והגדולים.עם החלומות הטובים והרעים.וכל לילה הוא סיפור חדש לחלוטין"... "כיבוי אורות" , ספרו של משה אורן, הופיע בספריית פועלים בשנת 1981 (עם רישומיו של ארנון אבני), והיה הראשון לתאר, בשפה פשוטה וזורמת, בעין מעט משועשעת, את רשמיו של הלילה בבית הילדים בקיבוץ (או הלינה המשותפת, בשפתם של אנשי המקצוע). ניסיון חינוכי חדשני, יוצא דופן, שנשכח והפך להיסטוריה רחוקה.אורן, בן קיבוץ בעמק יזרעאל, גדל בהוויה ובאווירה הזו, וספרו הוא מבט מבפנים, מתוך החדר, ומנקודת מבטו של מי שהיה שם. של הילד עצמו.בגירסה החדשה והמעודכנת של הספר (אנפה ספרים, 2024), מצטרפים לרישומיו המשעשעים של ארנון אבני (נירים) איורי הצבע המרגשים של מושיק לין (נצר סירני).