כל צבעי העלטה מאת כריס ויטאקר כנרת זמורה דביר | ינואר 2026 | 608 עמ' מתח ופעולה, ספרות בריטית, נוגע ללב, תעלומה, מותחן היסטורי /אפל /פשע, חטיפה, ארה"ב, עיירה קטנה. תקציר שלי השנה היא 1975, והעיירה הקטנה עוברת טלטלה, אחד הנערים, " הפיראט" (ילד ללא עין אחת), נחטף אחרי שהציל נערה אחרת מפגיעה. חברתו הטובה סיינט לא מוכנה לאבד תקווה ודואגת שהוא ישאר על סדר היום ופועלת לחפש אותו. אבל אחרי שהוא מחולץ, הפיראט כבר לא אותו נער, וכל מסלול חייו מקבל תפנית. איתו בשבי הייתה נערה בשם גרייס איתה הוא תקשר בלי יכולת לראות אותה, רק לגעת, ולשמוע, ונפשו נקשרה בנפשה והוא יוצא למסע חיפושים חסר סיכוי לאתר או להציל אותה, בדרך הוא מתמודד עם משפחות של נעדרות אחרות, פיקפוק של הסביבה אם גרייס אכן קיימת, בעיות פרנסה, בעיות זוגיות ועוד אתגרים נוספים. חווית הקריאה ובכן, זהו ספר מטלטל ולא קל לקריאה, יש בו הרבה מן המתח, בעיקר בחיפושים אחרי הפיראט, ויותר מפעם אחת, ולא פחות במאמצים שלו ושל אחרים למצוא את גרייס או להוכיח שהיא קיימת. אבל ביחד עם זה, יש פה גם סיפור של על לבבות שבורים, חברויות שהפכו לאהבות ונשברו ועוד. קשה לכתוב תקציר וביקורת לספר מחשש לספויילרים, אבל זה לא ספר מתח רגיל, זה לא גרג הורביץ או הרלן קובן, אלא ספר עם הרבה מאוד רגש ותיאורים מאוד ארוכים של חיים שלמים, מזכיר את הסגנון של ג'פרי ארצ'ר מאוד. בעלי נפש רגישה שלוקחים ללב אפילו ספרים כדאי להם להצטייד בטישו בהתאם. אבל עוד משהו, צורת הכתיבה של הספר, לפחות בהתחלה, מאוד לא ברורה, משהו בניסוח של הסיפור מאוד לא ברור, קשה לי להסביר את זה, אבל לפעמים זה נדמה כמו אדם שצריך משקפיים והוא מסתכל על תמונה רחוקה, הוא מצליח לראות מה יש בה, אבל לא בצורה ברורה וחדה. ככה היה לי לקרוא את הספר, לפחות בהתחלה, אחרי זה הרגשתי שזה פחות בולט, לא יודע אם התרגלתי לטשטוש או שבאמת יותר ברור. לסיכום לא ספר מתח סטנדרטי, אבל כזה שאפשר להיסחף אליו ולשקוע בו לגמרי, עם כל הסייגים שציינתי בסקירה עצמה. מדד כיבוי האורות? בהחלט המשכתי אחרי. האם אמשיך לספרים נוספים של הכותב? האמת שלא בטוח בכלל, למרות שנהנתי ממנו בסופו של דבר.

כל צבעי העלטה / כריס ויטאקר  הספר שלפניכם הוא ספר עב כרס שאולי לא תתאהבו בו ממבט ראשון, אבל אם תתנו לו צ'אנס יש מצב שלא תצטערו על כך. ככה לפחות זה היה עבורי. עלילת הספר משתרעת על פני כשלושה עשורים, ומתחילה במיזורי של שנת 1975. בעיירה הקטנה והשלווה בדר"כ, מונטה קלר, צעיר המכונה פאץ' נחטף לאחר שניסה להציל נערה שנחטפה ע"י רוצח סדרתי. הנערה ניצלה, אבל עקבותיו של פאץ' נעלמו. פאץ' נולד עם עין אחת, השתעשע במחשבה שהוא פיראט, וגדל במחסור לצד אם חד הורית לא מתפקדת. חברתו הטובה ביותר, דבוראית צעירה בשם סיינט אשר גדלה אצל סבתה, נחושה למצוא את פאץ'. הימים, השבועות והחודשים חולפים. למשטרה אין קצה חוט שיאפשר לאתר את פאץ' שבינתיים נכלא במקום חשוך לחלוטין. הוא מרגיש בנוכחותה של נערה אשר מציגה את עצמה בשם גרייס שגם היא סגורה עימו באותו המקום. היא מתארת לו נופים של מקומות שראתה, מעודדת אותו להחזיק מעמד ולהאמין שיצליח לצאת מהמקום בחיים. במקביל, סיינט מחליטה לצאת ולאתר את פאץ' בעצמה. הבלתי יאמן קורה ופאץ' אותר הודות לנחישותה של סיינט שכמעט נכלאה בעצמה בניסיונה להציל את פאץ'. פאץ' מחלים גופנית, אבל התאוששותו הנפשית היא כבר סיפור אחר לגמרי. הוא לא מצליח לשכוח מגרייס ששהתה איתו במקום האיום. אבל לאף אחד לא ברור האם גרייס אכן קיימת, או שמא מדובר בהזיותיו של פאץ' מאותם רגעים קשים ומסויטים. פאץ' לא מצליח להניח לזיכרונותיו מגרייס ונחוש לאתרה. הוא מחפש אחריה באובססיביות, דואג לתעד את כל אשר שמע ממנה, ואף מצליח לצייר אותה בכישרון אותו פיתח לאורך השנים. סיינט ממשיכה להיות חברה טובה ולוקחת חלק במסע החיפוש שגם לה לא ברור עד הסוף האם מדובר בחיפוש שווא. את כל אשר יחוו ויעברו פאץ' וסיינט לאורך השנים תמצאו בספר המיוחד: "כל צבעי העלטה"! הספר הזה היה פשוט מצוין, ואת זה אני אומרת רק אחרי שקראתי את כולו. אם הייתם שואלים אותי מה דעתי עליו בשליש הראשון שלו סביר להניח שהייתי עונה שאני לא מבינה מה הסופר רוצה ממני. לעיתים מצאתי משפטים מבולבלים שהרגשתי שלא ירדתי לסוף דעתו של הסופר. אבל מאחר וכל כך אהבתי את ספרו הקודם, רציתי להמשיך ולקרוא ואני לגמרי שמחה שעשיתי את זה. פרקי הספר קצרים מאוד. הספר מתחיל כספר מתח אבל משם הוא מתפתח לרומן אפל ומורכב עם דמויות עגולות, אנושיות, פגומות ומרתקות. תעלומת החטיפה שמתרחבת לתיקי רצח, ממשיכה להיות נוכחת לאורך כל הסיפור, אבל היא כלל לא העיקר. עיקר העלילה הוא חייהן של שתי הדמויות הנפלאות פאץ' וסיינט. פאץ' שידע קושי, סבל ממחסור מגיל צעיר, שהתמודד מול חברה לא מכילה, עם אם לא נוכחת, וכאילו הקשיים האלו לא הספיקו, לכך נוסף תוצאת החטיפה. הוא אמנם שרד, אבל נפשו נשארה כלואה לצידה של גרייס שאותה היה נחוש למצוא. הוא לא ויתר על התקווה הזו וחי למען הסיכוי הקלוש לאתרה. וסיינט, החברה הטובה שלא הסכימה לוותר על חברה. היא הכילה אותו, הייתה שם תמיד בשבילו, חשבה קודם כל על טובתו, וכך המשיכה ואף עיצבה את חייה בדרך שתאפשר לה להמשיך ולהתקיים בחייו, בדרך שבה יקבל אותה, גם אם בסתר ליבה קיוותה ליותר, אבל הכירה במציאות וחיבקה בשתי ידיים את האפשרות להמשיך ולהיות החברה הטובה והתומכת. זהו סיפור נוגע על נאמנות וחברות אמיצה. על אנשים שהאמינו בצדק ולעיתים שילמו על כך מחיר כבד. אם אתם נמנים עם הקוראים שנשבו בקסם ספרו הקודם של הסופר, אתם הולכים לאהוב גם את הספר הזה שבו הוא שוב מצליח ליצור דמויות מיוחדות, מלאות פגמים, מורכבות מאוד, אבל גם נוגעות ללב ומעוררות אמפטיה. קריאה עוצמתית שתהיה לכם! 601 עמודים מאנגלית: קטיה בנוביץ' הוצאת כנרת זמורה