"ללכת ביער, להרגיש את האדמה נאנקת מתחת לכפות רגלייך היחפות, להיות אחת עם רוחות היער, ללמוד את סודות העצים, את שמות הזרעים והשורשים, לכשף תבשילים ולארוג לחשים של ריפוי ושל אהבה. אלו היו חיי בזמן ההוא. עזבתי את בית אבי ונעלמתי בין סבכי הצמחייה שמעבר לאגם. מעבר לקיום הידוע לי עד כה. לו ידע אבי שאני קרובה, ממש מעבר לאגם שממנו ניבט ארמונו, היה מושיט את ידו הארוכה ושולף אותי משם, כולא אותי שוב בכלוב הזהב, שם כלואה הייתה אימי כציפור שיר עדינה, ומשיא אותי בעל כורחי״. מזה מאות בשנים הסתירו הנשים את העוצמות הרוחניות שלהן. הן למדו לשמור בסוד את היכולת לתקשר עם כוחות הטבע. הן גילו שכדי לשרוד עליהן להחביא את החיבור האינטואיטיבי שיש להן להדרכה העליונה, לידע קדום, ועמעמו את הכוח שיש להן לרפא, להדריך ולהוביל. כשהלנה ניצולת השואה ביקשה להעלות על הכתב את סיפור הישרדותה במלחמה הנוראה ההיא, נשזר בתוכו גם סיפורה של לילי, מכשפה לבנה שהופיעה בחלומותיה בתקופה הכי קשה ומדממת בחייה. עם ההתוודעות להלנה אנו נחשפים אל לילי, מכשפה מתלמדת אשר מגלה את היותה נצר לנשים מרפאות המחוברות לידע עתיק. הן רותמות לעזרתן את כוחות האדמה והשמיים כדי להביא מרפא ולשפר את חייהם של יצירי הבריאה. אולם לצד אהבה גדולה ושמחת הגילוי של עולם קסום ומיוחד, חוֹוָה לילי במסעה גם אלימות ורדיפות מצד גברים אשר פחדו מהכוח הנשי הזה, ועל כן ביקשו לשלוט בו ולדכא אותו. זהו סיפור מסען והישרדותן של נשים הטוֹוָה בתוכו כאב וצער, אך גם אהבה ותקווה. "כאשר נשאלתי מי אני בתוך הסיפור, השבתי – כולן ואף לא אחת מהן. תחילתו של הסיפור בחלום שהופיע בפני בוקר אחד והמשיך להציק לי ולהעיר אותי פעם אחר פעם. או אז החלטתי להעלות אותו על הכתב. לאורך כל תהליך הכתיבה, הדמויות הוסיפו להגיע אליי, לספר לי את סיפורן ולהראות לי את הנתיב בו הלכו. יחד איתן אהבתי, למדתי וצעדתי עם כפות רגלי היחפות, ואיתן גם בכיתי, חוויתי צער עמוק ואת כאב האובדן. כולי תקווה שהצלחתי לדייק ולהביא בפניכם את סיפורן כפי שתיארו לי אותו. האם אכן היה זה חלום או רק פרי דמיוני? את זאת אני משאירה לכם, הקוראים״. מוארת הינו ספר הביכורים של מגי דוידי, ילידת 1966 , נשואה ואם לשלושה העוסקת בלמידה מתמדת של ריפוי אנרגטי וייעוץ רוחני.

"ללכת ביער, להרגיש את האדמה נאנקת מתחת לכפות רגלייך היחפות, להיות אחת עם רוחות היער, ללמוד את סודות העצים, את שמות הזרעים והשורשים, לכשף תבשילים ולארוג לחשים של ריפוי ושל אהבה. אלו היו חיי בזמן ההוא. עזבתי את בית אבי ונעלמתי בין סבכי הצמחייה שמעבר לאגם. מעבר לקיום הידוע לי עד כה. לו ידע אבי שאני קרובה, ממש מעבר לאגם שממנו ניבט ארמונו, היה מושיט את ידו הארוכה ושולף אותי משם, כולא אותי שוב בכלוב הזהב, שם כלואה הייתה אימי כציפור שיר עדינה, ומשיא אותי בעל כורחי״. מזה מאות בשנים הסתירו הנשים את העוצמות הרוחניות שלהן. הן למדו לשמור בסוד את היכולת לתקשר עם כוחות הטבע. הן גילו שכדי לשרוד עליהן להחביא את החיבור האינטואיטיבי שיש להן להדרכה העליונה, לידע קדום, ועמעמו את הכוח שיש להן לרפא, להדריך ולהוביל. כשהלנה ניצולת השואה ביקשה להעלות על הכתב את סיפור הישרדותה במלחמה הנוראה ההיא, נשזר בתוכו גם סיפורה של לילי, מכשפה לבנה שהופיעה בחלומותיה בתקופה הכי קשה ומדממת בחייה. עם ההתוודעות להלנה אנו נחשפים אל לילי, מכשפה מתלמדת אשר מגלה את היותה נצר לנשים מרפאות המחוברות לידע עתיק. הן רותמות לעזרתן את כוחות האדמה והשמיים כדי להביא מרפא ולשפר את חייהם של יצירי הבריאה. אולם לצד אהבה גדולה ושמחת הגילוי של עולם קסום ומיוחד, חוֹוָה לילי במסעה גם אלימות ורדיפות מצד גברים אשר פחדו מהכוח הנשי הזה, ועל כן ביקשו לשלוט בו ולדכא אותו. זהו סיפור מסען והישרדותן של נשים הטוֹוָה בתוכו כאב וצער, אך גם אהבה ותקווה. "כאשר נשאלתי מי אני בתוך הסיפור, השבתי – כולן ואף לא אחת מהן. תחילתו של הסיפור בחלום שהופיע בפני בוקר אחד והמשיך להציק לי ולהעיר אותי פעם אחר פעם. או אז החלטתי להעלות אותו על הכתב. לאורך כל תהליך הכתיבה, הדמויות הוסיפו להגיע אליי, לספר לי את סיפורן ולהראות לי את הנתיב בו הלכו. יחד איתן אהבתי, למדתי וצעדתי עם כפות רגלי היחפות, ואיתן גם בכיתי, חוויתי צער עמוק ואת כאב האובדן. כולי תקווה שהצלחתי לדייק ולהביא בפניכם את סיפורן כפי שתיארו לי אותו. האם אכן היה זה חלום או רק פרי דמיוני? את זאת אני משאירה לכם, הקוראים״. מוארת הינו ספר הביכורים של מגי דוידי, ילידת 1966 , נשואה ואם לשלושה העוסקת בלמידה מתמדת של ריפוי אנרגטי וייעוץ רוחני.