מספרה של מיטל נסים עולה קול נשי מורכב ודיאלקטי, הנע בין הקצוות של היות "ילדה טובה" לבין הרצון החזק המפעם בה לפרוע את הסדר. שיריה חושפים בפנינו את כמיהותיה העזות של אישה צעירה, משוררת, הנאבקת על דרכה בחיים; עולם רגשי רווי זכרונות, תקוות והחמצות, ובה בעת הומור ואירוניה עצמית נהדרת, ורצון עיקש שלא לוותר על האני האותנטי. זו שירה מפוכחת, ישירה ואמיצה, המגדירה באופן מדוייק ונוקב את המצב האנושי־קיומי של היות אישה, אֵם צעירה, מפרנסת, ובראש וראשונה — משוררת ואמנית המודעת היטב לעצמה ולמעמדה החברתי, מקבלת את מגבלות האישיות שלה, אך בו בזמן משתוקקת להיחלץ מעורה שלה ולהיות מישהי אחרת. (מאיה בז'רנו)