מה אומר לכם המושג "גמרא"? או ש"ס? או "תלמוד בבלי"? הלכות... איסורים... מנהגים... חומרות... פלפולים... מחלוקות... אז זהו שלא... לא רק... התלמוד הוא גם האגדות הקטנות והגדולות, הצבעוניות והאנושיות, המוכיחות שאי-שם בבבל, בסורא, בפומבדיתא, ובנהרדעא, פיעמה גם רוח אחרת בליבותיהם של אלו שתורתם היתה אומנותם, רוח של הומור, רוח של חולשות אנושיות, רוח של מוזרויות, רוח של חיים אמיתיים, של בשר-ודם ו...נשמה. מן ה"סיפורים הבבליים" שלפניכם המתבססים כולם על "התלמוד הבבלי" עצמו, תלמדו לדעת שְׁצָדַק שלמה המלך כשקבע ב"קהלת" (א'-ט'): "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". כל סיפור מעשרים הסיפורים כאן מתבסס על גרעין (או על כמה גרעינים) של אמת, ולאירועים ההיסטוריים נוספו דמויות ודיאלוגים בדיוניים המאפשרים לשחזר אירועים משוערים שאינם מתועדים, וכל תוספות דמיונו של המחבר הן תוספות מתבקשות מעצם סגנונם החלקי מאוד של אגדות התלמוד, שכמעט תמיד "מגלים טפח ומכסים טפחיים", כך שמה שתקבלו כאן זה את כל שלושת הטפחים, שלעיתים קרובות ידהימו אתכם ויטפחו על פניכם. הסיפורים ערוכים כך שבסופו של כל סיפור מובאים קטעי גמרא שונים ש"הציתו" את דמיונו של המחבר והיוו את "חומרי הגלם" מהם נרקמו הסיפורים, ובצמוד לכל קטע וקטע תרגום לעברית עכשווית. כל הסיפורים מלווים בציורים בסגנון קריקטוריסטי פרי עטו של המאייר המוכשר אור רייכרט. אם קראתם סיפור ונתקלתם באירוע מזעזע וחשבתם לעצמכם כיצד זה הגיע הסופר כל כך רחוק (או כל כך נמוך...) אשיב לכם: לכו לכם אצל התלמוד... שלי ושלכם שלו... של התלמוד הבבלי! זאב פרנק הוא מחברם של הספרים: "הזיידע", "תורתך שעשועי", "משבצות-זהב", "אביי ורבא", "רב ושמואל", "רבי יוחנן וריש לקיש", "התלמוד הבבלי - לא נגענו" ו"לא פרה אדומה".