אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס, (1851-1907), גדול הסופרים היוונים במאה ה-19 המכונה "דוסטויבסקי היווני". פאפאדיאמנטיס זכה בכינוי זה גם משום עמקותו הפסיכולוגית וגם משום שבדומה לדוסטויבסקי ורבים מסופרי המאה התשע עשרה הוא פרסם את יצירותיו בהמשכים בשבועונים, והדבר תרם לא מעט לאופיין העלילתי המרתק. על פניו נקראת עלילת הרומן "סוחרי האומות" כסיפור הרפתקאות ויצרים המתרחש בתחילת המאה השתים עשרה, מעט לפני ומעט אחרי נפילתה של קונסטנטינופול בפני אבירי מסע הצלב הרביעי. באותם הימים היה הים האגאי נתון לשליטתה של רפובליקת הסוחרים הוונציאנית שעיקר דאגתה הייתה שליטה במעברים הימיים. אפשר לראות בעלילה ביטוי למאבק בין היוונים לבין השולטים הוונציאנים, ואולי לטינה בין הנוצרים האורתודוכסים לבין הקאתולים. אבל מעבר לכך המדובר בחקירה מעמיקה את אופי ואת פשר התשוקה האירוטית ואהבת הבשרים מנקודת ראותו המוסרית-הדתית של הסופר. אוגוסטה היווניה היפה נופלת לזרועותיו של אציל ונציאני פוחז, מרקו סאנוטוס, המבקר בביתה בעת שבעלה האוהב יוהאנס מוחראס נעדר ממנו. על אף ייסורי המצפון, היא אינה מצליחה להתגבר על כוחה הכובש של תשוקתה לאיש שחטף אותה מביתה ומבעלה. כל מאמציה לכפר על מעשיה, אפילו ההתייסרות במנזר נידח, עולים בתוהו. הכורח הטראגי, מונח המשמש בקלאסיקה היוונית, מוביל לסוף הבלתי נמנע. ואכן, בבסיס הדרמה התכתבות סמוייה עם אחד הסיפורים המשמשים בסיס לטרגדיות היווניות הקלאסיות – סיפור מלחמת טרויה – וגיבוריה מקבילים לגיבורים שהניעו את עלילתו של סיפור זה: פריס, מנליאוס והלנה.