היא לא רצתה להתעורר, רצתה להישאר בערפול של המחשבה, לחיות בעולם הדמיון, לברוח לחיים שאליהם השתוקקה. היא רצתה לחוש עוד קצת רטט של אהבה, גם אם רק במחשבות. לחוות תשוקה, להיות נאהבת. נפערה בה דלת כמוסה שננעלה ועתה נפרצה ונפתחה לרווחה וכל ציפיותיה צפו ועלו. פרידה ברחה לעולם הפנטזיה בו יכלה לעוף מעלה מעלה כציפור דרור חופשיה. היא דאתה על פני משבי הרוח, ראתה את יפי העולם ממעופה, מתרחקת מהכאן והעכשיו הדלים, חסרי הקסם. וכשפעם נכנסה בחורה, חשב "הנה פרידה" וגם קרא לה בקול. כשהבחורה שדמתה לה במעט הביטה לעברו, לאון הרגיש רעד בכל גופו, התרגשות. הנה, עוד מעט נתחבק, נהיה זה בזרועות זו, אחוש את נשימתה, את שפתיה הרכות והאהובות. זה הסיפור של לאון ופרידה החווים אהבת נעורים, זכה, טהורה ועם זאת מלאת תשוקה. במסע החיים של הגיבורים, האהבה היא כוח מניע, הישרדותי. זוהי עוצמת אהבה. רומן סוחף, מרגש ודינמי, המתרחש בתקופה לא יציבה שתחילתה בקראקוב של שנת 1939 , דרך ארץ ישראל, ניו יורק במהלך שלושה עשורים. בעלילה משולבים אירועים היסטוריים, אנקדוטות ושירים של התקופה. ספרה השני של הסופרת פנינה גרין טננבאום, עיניים מדברות, נכתב תוך כדי איתור וחיפוש אחר ספרות עיונית, קטעי מידע וקטעים ויזואליים המקנים לקורא נופך אותנטי לדרך חייהם המפותלת של הגיבורים.