יום אחד הפסיקו הפרות לרעות בכיוון צפון. כעבור כמה ימים כמה מהן נעלמו כלא היו. בעלי בית המטבחיים נעדר מהמקום, וחבורה של עובדים – מהמם בקר שמסתכל לפרות בעיניים, שוחט איילי מוס לשעבר שנמאס לו מהשלג ואינדיאני חצי משוגע שהתרבות עשתה אותו פרא – יוצאת לחקור את מה שנראה תחילה כגניבה ומתגלה כתעלומה שמערערת את הגבול בין האנושי לחייתי. אדגר וילסון, גיבור הספר, הוא שמתריע לראשונה על כך שמשהו השתבש. תפקידו להעניק לבהמות מכת חסד שתיטול מהן את הכרתן לפני השחיטה, והוא דואג למנוע מהן סבל מיותר. לפני המכה הוא מפקיד את נשמתן בידי האל ומביט בעיניהן – אבל אי אפשר לראות שום דבר בעיניים של פר, הוא אומר. בפרוזה יוצאת דופן, "על פרות ואנשים" מצליח לטלטל לא דרך תיאורי זוועה גרפיים אלא דרך הספרות עצמה, בשפה יבשה, ישירה, מלוכלכת, נטולת פסיכולוגיה וחד משמעית. אפשר לקרוא אותו כביקורת חברתית המגלה את הברוטאליות הקיימת בכל רבדי החברה האנושית, חברה המתכחשת לאנשים האלימים שאינם אלא חולייה בשרשרת הייצור של מוצרי המזון שהיא צורכת יום יום. אבל אפשר לקרוא אותו גם כספר מתח לא צפוי במיוחד, שהכול יכול לקרות בו – כי ברומן של אנה פאולה מאיה, כמו בעולם שהוא מתרחש בו, אין חוקים. אנה פאולה מאיה נולדה בריו דה ז'ניירו בשנת 1977. היא סופרת, תסריטאית ומוזיקאית, אוונגליסטית לשעבר. בנעוריה ניגנה בלהקת פאנק-רוק. הרומן הראשון שלה, "תושב ההעתקים התת קרקעיים" ראה אור ב-2003. רבים מסיפוריה נכללו באנתולוגיות לספרות ברזילאית עכשווית. היא פרסמה עוד שש נובלות ורומנים: "מלחמת הממזרים" (2007), "בין קרבות של כלבים וחזירים טבוחים" (2009), "פחם עצמות" (2011), "על פרות ואנשים" (2013) ,"על האדמה ומתחתיה" (2017) ו"קבור את מתיך" (2019). ספריה של מאיה זכו בפרסים רבים וראו אור בגרמניה, סרביה, ארגנטינה, צרפת, ארצות הברית ואיטליה בהוצאות לאור הנמצאות בקדמת הבמה של אמנות הכתיבה העכשווית. היא נחשבת לממשיכה של המסורת ה"ברוטליסטית" של הסופר רוּבֵּם פוֹנֶסקָה, ובכתיבתה ניכרת גם השפעה של מערבונים, ספרות "פאלפ", דוסטוייבסקי, יצירותיו הקולנועיות של סרג'ו לאונה והתנ"ך. עבור הקוראות והקוראים הישראליים, מדובר בהזדמנות נדירה לקרוא ספרות ברזילאית טרייה ותוססת, יצירה ראשונה בתרגום לעברית מאת אחת הסופרות העוצמתיות של ימינו.