"רוב בני האדם, פָּאוּלינוּס, מלינים על רשעותו של הטבע: על כך שאנו נולדים למשך חיים קצר, על כך שמידת הזמן הקצובה לנו חולפת כה מהר, כה בחטף, עד שלמעֵט אנשים ספורים, חייהם של השאר נקטעים בעצם ההיערכות לקראתם. ועל מה שנדמה בעיניהם לצרת הכלל נאנחים לא רק האספסוף וההמון הפוחז: רושם זה עורר מחאות גם מפי אנשים נודעים. מכאן אִמרתו של גדול הרופאים, 'החיים קצרים, ארוכה האומנות'. מכאן גם טענתו של אריסטו בהתנצחו עם הטבע, טענה שכלל אינה הולמת אדם חכם כמותו, שהטבע העניק לחיות חיים ארוכים עד מאוד, כך שהן עשויות לחיות על פני חמישה או עשרה דורות, ואילו לאדם, שנולד למעשים רבים וגדולים קבע מסלול חיים קצר הרבה יותר. לא זמן מועט יש בידינו אלא שאנו מאבדים זמן רב. חיינו ארוכים דיים והם נקצבו לנו ברוחב לב לשם הגשמת הדברים הגדולים ביותר, אם רק נכלכל אותם בתבונה עד תומם. ואולם, כאשר הם נמוגים בגלל בזבזנות ורשלנות, כאשר אין הם מוקדשים ולו לדבר טוב אחד, הרי רק כשקִצנו דוחק אנו מבינים שחיינו חלפו מבלי שהבחנו בכך." לוקיוס אנאיוס סנקה נולד בקורדובה שבספרד בשנת 1 לפנה"ס לערך, למשפחה עשירה ממוצא איטלקי. בשנת 64, לאחר השריפה הגדולה ברומא ומעשי הביזה של נירון קיסר – לשעבר תלמידו – החליט סנקה להתבודד, פרש מחיי הציבור וגלה הרחק מרומא. בשנת 65 נגזר עליו להתאבד משום ששמו נקשר בנסיון ההתנקשות הכושל בחיי הקיסר. סנקה, מאבותיה הבולטים של תורת הסטואה, הוא אחד הפילוסופים המערביים הגדולים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. מתרגמת הספר, נאוה כהן, מוסמכת החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת לת אביב. לימדה רומית ויוונית עתיקה בחוג ללימודים קלאסיים בשנים תשס"א-תשס"ו.