איני יכול לכתוב תקציר של ספרי זה מבלי להתייחס למצע שעליו נכתב, קרי, שלושת ספרי הפרוזה הקודמים שלי. בספרי הראשון, 'אם תרצו זו אגדה', הבאתי את סיפור הדורות במשפחתי מאז גירוש ספרד ועד לידתי ערב קום המדינה. הספר נכתב בַּשילוב הטוב ביותר שיכולתי לעשות בין מציאות ודמיון. ספרי השני, 'אם רק הכוכבים יסתדרו', כולו דמיון – ומבטא את חזוני לימים טובים יותר בשכונה המטורפת שבה אנו חיים. ספרי השלישי, 'וזה עונשי...', גם הוא כולו פרי דמיוני, עם ביקורת על האלימות שהשתלטה על כל חלקה שהייתה פעם טובה בחיינו כאן. ספרי הנוכחי, 'פיסות חיים', כולו מציאות. מציאות חיי, שהחלטתי לתארה בהמשך לספר הראשון, כעוד נדבך בתולדות משפחתנו. הספר אינו ספר היסטוריה, וגם לא מדריך טיולים – אם כי מטבע הדברים יש בו גם מזה וגם מזה. הוא מתאר את מסע חיי, שראשיתו באוקטובר 1946 – וכשמו כן הוא: תיאור של 'פיסות חיים' לאורך קרוב לשמונים שנים. תוך כדי המסע הוא מתאר גם אותי, כאזרח המדינה ותושב העולם – ומעל לכול כאדם שאכפת לו ורוצה טוב. יש בו חוויות שחוויתי בדרך, אירועים שהשתתפתי בהם, אנשים שפגשתי, נופים ומקומות שביקרתי בהם, אתגרים שעימם התמודדתי, הגיגים שחלפו במוחי אגב כל אלה, וגם – איך לא? – השגות שהיו לי במהלך השנים על דברים שחוויתי, ראיתי ושמעתי. יתכן שתמצא/י בו את עצמך ממש, כמי שנטל/ה חלק כזה או אחר בחיי. יתכן שתמצא/י בו רק תקופות מוכרות ואירועים שאירעו בהן. כך או כך, השתדלתי לכתוב בלשון קלה, כדי לא להכביד על הקריאה. שילבתי פה ושם קטעי הומור שנראו לי מתאימים. יש בספר לבטים והחלטות, התרגשות, שמחה וצחוק, כאב ובכי – וכל מנעד הרגשות האחרים שמלווים את חייו של כל אחד ואחת מאיתנו. אני מזמין אותך לצאת למסע אחריי – ואולי תגלה/י שכולו או חלקו הוא גם המסע שלך. בערוב ימיי, כולי תקווה לבואו (במהרה!) של יום שחזוני יתממש, האלימות תיעלם – וזאב יגור עם כבש, ונמר עם גדי ישכון...