"עוד לפני שנרצח היה יצחק רבין עבורי 'גיבור חידה'", כותב מחבר הספר, ד"ר שאול ובר. חידה זאת התעצמה לאחר הירצחו. הופעותיו של רבין בתקשורת ועדויות שנתנו המקורבים לו הביעו מורכבות שאי-אפשר היה להתעלם ממנה. איש שהיה מוקף באנשים, אך גם בולט כאדם בודד המשדר זרות וניכור רגשי. איש פוליטי שמהותו משדרת אי-נוחות מהנורמות הפוליטיות. איש צבא שמשדר יושר ומוסריות, אך גם נכונות לחרוג מנורמות מוסריות כשהדברים נראו לו כמחויבי המציאות הביטחונית. "ציפור מוזרה", שלמרות התדמית הבלתי דיפלומטית שלה טיפסה במעלה הסולם והפכה לדיפלומט בכיר ומוערך ולמנהיג לאומי שבערוב ימיו שבר מוסכמות והוביל קו שנוי במחלוקת בכיוון של שלום ושילם על כך בחייו. בתקופה המתוארת בספר, ילדות, נעורים פלמ"ח ומלחמת העצמאות, מתגלה רבין כנער וכעלם מופנם רגשית, בישן ובוטה הדורש שלמות ללא פשרות מעצמו ומאחרים. כבר בשלבים אלו של חייו הוא מתגלה כבעל תכונות של מנהיג ,אך עדיין בוסרי לתפקידי המנהיגות הצבאית הכבדים שהוטלו עליו בתוקף הנסיבות של ראשית מלחמת העצמאות. בתקופת שירותו בפלמ"ח מצטייר רבין כאיש של גם וגם – שיר הלל לרעות אך גם בדידות, בישנות וחוסר קומוניקטיביות. פלמחאי ששידר "אנחנו" אבל גם הקים סביבו סוג מסוים של מחיצת אינדיבידואליסט ואסטניסט המסתייג ממגעים קרובים עם הזולת. בעל שיקול דעת ויכולת חשיבה אנליטית, אב גם בעל מזג מתפרץ שאינו בוחל בלשון בוטה ולעיתים מעליבה. כאיש חינוך וכהיסטוריון מניח מחבר הספר ש"האדם אינו אלא נוף מולדתו" ומביא תשובות חלקיות לפתרון החידה בילדותו של יצחק רבין בנעוריו ובתקופת המבחן הקשה שלו כמפקד חטיבת הראל בפלמ"ח. לאורך כל דרכו, ובעיקר לאחר הירצחו, כונה רבין בכינוי המחמיא "מלח הארץ" אך מסתבר שכדי לזכות בתואר אצולה זה צריך לאכול הרבה מרור וספר זה עוסק גם במרור. זהו ספרו הרביעי של ד"ר שאול ובר. הראשון חולצה כחולה על רקע שחור יצא ב-1988 ועוסק ביחסן של תנועות הנוער לגולה בתקופת השואה ולאחריה. ספרו השני גבעה נעלמה יצא לאור ב-2003 ועוסק בניתוח ובתיאור הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים מנקודת מבט של היסטוריון שהשתתף בקרב ההוא. ספרו הרביעי של ובר המרגל שהושכח, שיצא לאור ב-2012, עוסק בדמותו של מאיר (מקס) בינט שהתאבד בכלא במצרים כאחד מנפגעי "עסק הביש".