זוג חוזר לדירתו הקטנה בתל אביב עם תינוק זעיר מכורבל בשמיכה. את פניהם מקבלים סבתא הממטירה על ראשם סוכריות וסבא המרעיף עליהם ברכות. רחוק מאוד משם, בזמן ובמרחב, עלם יהודי מפוחד ורב־קסם יוצא גם הוא למסע של חייו, מסע אל נפתולי הסמטאות של הֵראט האגדית אשר באפגניסטן. מהו החוט השזור בין משיח, הנער המתחמק ממוריו ב"חדר" האפגני כדי להציץ ברקדני השווקים המחוללים, לבין אסף, האב הטרי והנרגש המבקש להשלים עם אביו־שלו רגע אחד מאוחר מדי? הרומן החדש של יוסי אבני־לוי הוא סיפור אהבה עז ורב־רבדים, אהבה שתוקה של בן לאביו, אהבה חסרת גבולות של ילד לאמו ואהבה נפתלת בין שני אבות. זהו גם סיפור אהבה לעולם שהיה ואיננו, למאכליו ומרקמיו, לצבעיו וניחוחותיו, הרצוף בדמויות משובבות ושוברות לב כאחד. בלשונו הייחודית מעביר אבני־לוי את הקורא ממשעוליה מוכי העוני ורבי־היופי של מושבה מאובקת בישראל של שנות השישים אל רחובותיה הציוריים של עיר נידחת, שבה בני אדם ושדים חיים אלו לצד אלו. על רוכלי האהבות, כמו על מכלול יצירתו של יוסי אבני־לוי, מרחף כישוף חושני של מילים, שאינו מבקש להסתיר את הכאב והעצב הנחים תחתיו, אלא לעטוף אותם ברכות כובשת, ברדיד ססגוני הרקום בחוטים של עליצות ושל תשוקה. יוסי אבני־לוי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, היה עד לאחרונה שגריר ישראל בסרביה ובמונטנגרו. ספריו, דודה פרהומה לא היתה זונה, גן העצים המתים ורב־המכר איש ללא צל, זכו לשבחי הביקורת וראו אור גם באירופה.