השתקה, סתימת פיות, צנזורה. למילים יש כוח; לשירים בשפה העברית מעמד מיוחד בחברה הישראלית – השילוב בין השניים הופך את המוזיקה הישראלית לזירת מאבק מתמדת. מאבק שהמפסידים בו הם תמיד השירים. מאות רבות של שירים, שמילותיהם או תוכנם נדמו כפוגעים בערכים ובאינטרסים הלאומיים, ולכן היו מי שפעלו להעלימם מהתרבות הישראלית. כך מצאו את עצמם "יחזקאל", "שיר הפרחה", "אני ושולה" ו"האישה שאיתי" באותה סירה עם "שיר לשלום", "הסלע האדום", "מלכת אמבטיה" וההמנון הלאומי; וכך חלקו את עין הסערה יוצרים ומבצעים כדוגמת חיים חפר, יזהר כהן, מירי מסיקה, תיסלם ואביב גפן, לצד אייל גולן, אריק איינשטיין, כוורת ולהקת הרבנות הצבאית. השירים שהיו ל"בעייתיים" צונזרו באופן גלוי או סמוי, חלקי או מלא, לא הושמעו ברדיו, בטלוויזיה ומעל לבימות רשמיות, אלבומיהם נשרטו ונהרסו ולא אחת נדרשו היוצרים לשנות את מילות השירים על מנת "להכשירם". שירים אסורים הוא תוצר של עשר שנות מחקר יסודי ומקיף החושף באמצעות השירים המוכרים והנשכחים; הסיפורים שמאחורי הקלעים; והעדויות המובאות במסגרת הראיונות האישיים, את המאבקים על אופי החברה הישראלית והניסיונות לקבוע מהי "התרבות הלאומית" הראויה, במשך יותר מ-80 שנות מוזיקה עברית. בעשותו כן, מציב ספר זה מראה מול החברה הישראלית, על הצנזורה התרבותית שבה ועל הכוחות המפעילים אותה; ומציג פנים נוספות ופחות מוכרות של החברה, אותן ביקשו סוכני התרבות להסתיר באמצעות מאבקיהם והשיח אודותיהם.