אהבות 2018

דברים שלא התגברנו עליהם: אז ככה: הספר הזה התחיל נחמד. נעמי נכנסת לבית קפה רק כדי לגלות שלט עם התמונה "שלה" ומתחתיה הכיתוב "לא לשרת", תלויה מאחורי הקופה הרושמת. מהר מאד בהמשך נכנס ה"וויקינג" הזועף נוקס, ומאיים עליה לעוף במהרה מהמקום, למרות שזו לא היא בתמונה, אלא אחותה התאומה המרושעת. אותה אחות שעבדה עליה, פיתתה אותה לבוא לעיירה הזאת, וברגעים אלה ממש גנבה לה את המכונית, את הכסף והשאירה לה מתנה קטנה: ילדה בת 11. ובערך עד עמוד 200, הספר ממשיך להיות נחמד. נעמי ונוקס שונאים זה את זו אבל נמשכים זה לזו, ברקע קורים דברים, לה יש מטען שאנחנו לא לגמרי יודעים מה הוא, לו יש מטען שאנחנו לא לגמרי יודעים מה הוא, והכל מתקדם בצורה כזאת או אחרת, גם אם זה מזכיר ספרים אחרים שכבר קראנו (למשל את "אהבה אסורה" של לקסי ראיין, עם הווייב של התאומות והחתונה). אבל אז, בערך בעמוד 200 פלוס מינוס, קרה לי משהו די מבאס: התחלתי להשתעמם. וזו בעיה, כשאורכו של הספר הוא 523 עמודים. נהיה לי פחות ופחות אכפת, מה יקרה לגיבורים. ואני לא אוהבת כשזה קורה בספר. אם דאגתן, התגברתי בסוף על חוסר האכפתיות, הספר תפס בחזרה סוג של קצב, דברים מופרכים יותר ופחות המשיכו לקרות, והגעתי עד לעמוד האחרון של הספר. אבל אם אני כבר משווה אותו ל"אהבה אסורה" – מעלילותיהם של ניקול ואיתן נהניתי הרבה יותר. אולי כי הוא היה קצר יותר וממוקד יותר, וגם מרגש יותר. בשביל ספר שקראתי על תקן "בא לי משהו פאן שקוראים בכיף ומתאהבים בדמויות", "דברים שלא התגברנו עליהם" מתחיל לקרטע מהאמצע, וחבל. הוא עדיין חמוד, ואולי אקרא את ההמשכים אם ייצא לי. אבל בהחלט לא היה מזיק אם היו מקצרים אותו מאד. מה שכן, הכריכה מאד יפה בעיניי. דברים שלא התגברנו עליהם / לוסי סקור מאנגלית: יפעה הדר הוצאת הספרנית 523 עמודים סקס: יש והרבה.

על הספרגווין ג'ונס היא מכשפה שחיה לה בשגרה לא רעה בכלל בעיירת גרייבס גלן, שם מתגוררים זה לצד זה בני אדם לצד מכשפות ומכשפים מזה דורות. גווין גם מנהלת יחד עם אמה איליין את "וויקד" - חנות מזכרות והפתעות לתיירים הרבים שפוקדים את העיירה. את השגרה מפיר ביום בהיר שכזה וולס פנהלו, שעבר לעיירה כדי לחדש את הקשר של משפחתו לגרייבס גלן בכך שהוא פותח חנות זהה לשל גווין ולהשתקע בעיירה הקטנה. מהר מאוד העניינים בין השניים מתחממים וכשתעלומה מסתורית מאיימת על שלום העיירה, הצמד יצטרך לשתף פעולה למרות חילוקי הדעות הרבים בינם ולנסות לגשר על הפערים, כמו גם על הדחף הלא הגיוני לנשק (או אפילו קצת מעבר) אחד את השניה. מה חשבתי במהלך הקריאהאני אתחיל בלהתייחס לעניין שמדובר בספר המשך, והאם כדאי להתחיל ממנו בכלל. בגדול, שני הספרים עומדים כלפי עצמם ומדברים על זוג אחר בכל פעם. בפועל - את גווין אנחנו מכירים כבר בספר הקודם, ובספר הנוכחי הדמויות מקללת האקס (הספר הראשון) נוכחות מספיק בשביל להתייחס אליהן, אבל הן לא העיקר וכל ספר נותן פוקוס לדמויות אחרות. אז בקיצור - לא קריטי בעיניי להתחיל מהראשון, אם כי אני מאוד ממליץ עליו בלי קשר. את קללת האקס אהבתי ואני עדיין עומד מאחורי ההמלצה, אבל קללת הנשיקה מוצלח כל כך בפער! באמת, בכל אספקט. הוא ספר שכל כולו כיף טהור והצטערתי כשסיימתי, הייתי קורא עוד מאתיים עמודים ויותר של העלילה בשמחה רבה. מבחינה עלילתית אין הרבה יותר מדי, אבל מספיק כדי שהיה לי עניין להתקדם בלי קשר למערכת היחסים שיותר בפרונט (בכל זאת ספרות רומנטית) אבל אם לומר את האמת דווקא הרגשתי שיש איזון מוצלח בין עלילה לרומנטיקה, אני כמובן כבר אדבר על הפנטזיה בסיפור אבל בגדול יש תעלומה לא רעה גם אם פשטנית יחסית, שתומכת בקשר הרומנטי. אמרנו פנטזיה - אני קצת מתלבט אם לקרוא לספר פנטזיה רומנטית או שוב ללכת על בטוח ולהגדיר אותו כקומדיה רומנטית עם נגיעות פנטזיה/פאראנורמל כמו את קודמו. שני הספרים מתרחשים בגרייבס גלן ואין הרחבה על הקסם, הוא פשוט קיים בשני הספרים אבל הפעם הרגשתי אותו קצת נוכח יותר, לא משהו ספציפי כמו האווירה הכללית. ומצד שני אם הספר קורץ לכם בגלל אלמנט הפנטזיה זה לא הכיוון שהייתי בוחר. כמו בספר הקודם, גם הפעם הטרופ הוא יריבים לאוהבים, רק שהפעם זה הטרופ המרכזי בעוד הראשון בסדרה גם נכנס קצת למשבצת הזדמנות שניה. אבל אני חייב לציין לטובה את הכתיבה של מערכת היחסים הרומנטית והכימיה בין הדמויות, בחיי שנהניתי כל כך! קל מאוד לגרום לי להרים גבות כשמדובר באנמיז טו לאברס, בדרך כלל זה נתקע לי בגרון ולוקח קצת זמן עד שאני זורם עם העניין, ובקללת הנשיקה זה פשוט עובד - כשזה זה, זה זה. ואם כבר דמויות, כאמור אין יותר מדי דמויות חדשות שלא הכרנו כבר מהספר הקודם, אבל גם אם לא קראתם את קללת האקס אתם תסתדרו מעולה מבחינת היכרות עם הדמויות והעולם, יש מספיק פירוט והסברים ככה שהספר לגמרי עומד בפני עצמו. ועכשיו גווין. כבר בספר הראשון כשגווין מוצגת לראשונה אפשר להבין שיש דמות צבעונית ונהדרת, ואני שמח לבשר שסטרלינג לקחה את הרעיון עד הסוף ונתנה לנו עוד מגווין כדמות ראשית - מלאה צבע, נועזת ועוקצנית במידה הנכונה, לא עוד עלמה במצוקה ובכללי נהדרת. אני מרגיש שכל הסקירה רק השוויתי בין שני הספרים בסדרה וזו לא הייתה כוונתי, אבל אם בא לכם רק להתנסות בספר בודד בבקשה תקראו את קללת הנשיקה, גם קללת האקס חמוד וכיף אבל הפעם אין לי תלונות (כמובן שצריך לזכור שזו גם קומדיה רומנטית). טריגרים ותכנים רגישים בגדול נקי ממש, יש סצנת חטיפה כלשהי (בערך). מיניות - נשיקות ומזמוזים מפורטים יותר או פחות, וכמה סצנות יחסים בודדות ומפורטות. לסיכוםאיזה כיף של ספר, ואני ממש שמח שהוא עמד בציפיות שלי לגביו. ממתק נהדר וקליל שמתאים מאוד לכמה שעות קריאה כשבחוץ גשום וקר. מומלץ לחובבי קומדיות רומנטיות, ספרות רומנטית עם נגיעות פנטזיה ולכל מי שחשקה נפשו באסקפיזם מוצלח. 256 עמודים | תרגום: נעה שביט | אוקטובר 2025 תודה שקראתם:)