"אבן מים" מאת דוד מיכאלי הוא ספר שירה עוצמתי שמתחקה אחר רגשות עמוקים של געגועים ואהבה. דרך מילים שנוגעות בלב, מיכאלי לוקח אותנו למסע פנימי של חוויות רגשיות, המשלבות בין נופים טבעיים לבין תחושות אישיות ואינטימיות. הספר מתאים לכל מי שמחפש להתחבר לרגשותיו דרך השירה, ולכל קורא שמעריך את הקסם שבמילים מתפתלות ומתחברות לכדי תמונה מופלאה של חוויות אנושיות. "אבן מים" מזמין את הקוראים להיסחף בגלי השירה ולהרגיש את כוחן של המילים לחשוף ולהביע את מה שקשה לפעמים לומר בקול רגיל. זהו קריאה חובה לכל מי שמחפש את היופי והעומק שבשירה העברית המודרנית.

געגועים אֲנִי חוֹלֶה אֲהוּבָתִי אֲנִי חוֹלֶה, רֹאשִי צוֹנֵחַ עַל כְּתֵפֵךְ הַמְּדֻיֶּקֶתכְּמוֹ נֵר הַלַּיְלָה הַחוֹפִי, כְּמוֹ פְּתִילַת מִדְבָּראֲוִיר מָלוּחַ אֶת עֵינַי עוֹטֶה וְחוֹל הַדְּיוּנָה הַבָּהִיר נָמוֹג בְּצֵל יָרֵחַ בַּרשוּב נִשְבָּרִים גַּלִּים בְּקֶצֶף, אָזְנִי שוֹמַעַת אֶת הָרֶסֶס מִתְפַּזֵּר וְנֶעֱלָם,גּוּפִי בְּגַעְגּוּעַ מִתְכַּנֵּס, גּוּפֵךְ קוֹרֵן זָהָב לָבָןהָרוּחַ עַל סוּסוֹ רוֹחֵף, זוֹרֵעַ רְסִיסִים מְנַצְנְצִים שֶל חוֹלכֹּה רְחָבָה יָדוֹ, כֹּה עֲמֻקָּה,כָּל כָּךְ כְּסוּפָה יָדוֹ, כֹּה עֲמֻקָּה הַחֲשֵׁכָה.אֲנִי חוֹלֶה אֲהוּבָתִי אֲנִי חוֹלֶה, שְׂפָתַי כְּבֵדוֹת בְּשֵלוֹת,הַפְּרִי עוֹמֵד לִפֹּל, עֵינַי כֵּהוֹת,נַשְּׁקִינִי עִם הָרוּחַ, עִטְפִי אֶת כָּל גוּפִי בְּשַׁיִשׁ רַך,עוֹרְקִים כְּחֻלִּים עוֹטְפִים אֶת הַמִּזְרָחוּמִמִּצְרַיִם בָּא, רוֹכֵב, עָטוּף אִגֶּרֶת, מִלִּים נוֹשְבוֹת מִן הַגְּלִימָה הַבְּהִירָהאֲנִי אוֹמֵר, '...הוֹ..., הוּא... אוֹמֵר...'הַסְכִּיתִי, הוֹ, הַסְכִּיתִי... כִּי שָב הַזְּמַן לָנוּעַ בַּפְּרֵדָה.עַל חוֹד הַסֶּלַע הָאָפֹר כָּתֹם נָסוֹב הָרוּחַ הַזּוֹרֵעַ בִּקְרָעִים(עָנָן חוֹלֵף עַל פְּנֵי הַלְּבָנָה הַמִּתְכַּהָה)וְאֶת עֵינַי עוֹטֵף סוֹגֵר עִם בַּד כָּחֹל,הוֹמֶה לִבִּי כָּסוּף, נָמוֹג, אֶתְמוֹלוּבְמֶרְחָק הַהוּא בְּתוֹךְ גּוּפֵךְ הָרַךְשָׁם רוּחַ מְתוּקָה לוֹחֶשֶת,שְכַח, תִּשְׁכַּח,שָכַח