"אהבה לכל החיים" מתרחש בכמה רחובות "בתוליים" של עיירה ישנונית ונידחת. מאותם מקומות המופיעים מפעם לפעם בספרות, ומעוררים בנו הרגשה ש"כבר היינו שם", שאנחנו חוזרים למרחב מוכר, לאירועים שהתרחשו מזמן, בנעורים. סרחיו ביסיו בורא לנו הפעם שלושה גיבורים קלאסיים של נובלת התבגרות. ברונו, ליסה וללו מוכרים לנו כמו חלום, ממשיים אך מתעתעים במידה שווה. עלילת הנובלה מזכירה לנו איזה שילוב מסעיר ומכמיר היא אהבת נעורים, ונעורים בכלל: שילוב של תמימות וחרמנות, ריגושים עזים ושעמום מוחץ, כנות מעוררת חמלה ושקרים נבזיים, כאלה שאנחנו מנסים להתפכח מהם לנצח. אי אפשר לא ללכת שבי אחר הדמויות וקשה להיפרד מהן. כי הספרות משלימה כאן את אחד המהלכים היפים שלה: להמציא חיים. את הספר משלים סיפור חניכה ששמו "ציניות" (שעובד לקולנוע וזכה בפרס הביקורת הגדול בפסטיבל קאן): הוא רק יעגל, יהדק ויאשר את מה שכבר חשבנו בחמשת הספרים הקודמים מאת סרחיו ביסיו שתורגמו לעברית: לפנינו אחד הסופרים העכשוויים המבריקים והרגישים לחיוניות הדיאלוג, ל"טמפו" הפנימי של הסיפור. בשתי היצירות שאנחנו מתכבדים לפרסם אין מילה מיותרת; כל סימן פיסוק נמצא במקומו, והחוויה כולה היא מופע פלסטי, ויזואלי ואמנותי, שממנה רק נרצה עוד ועוד.