שלוש נשים ושלושה גברים מתכנסים בערב שאמור להיות עליז, עד שמגיע אורח מוזר והכול משתבש. הערב, שהיה אמור להיות מבדר ומשעשע, שוקע לתהומות של פחד ואכזריות, והופך לאירוע הזוי המעורר חשבון נפש. "לא יכולתי שלא להשמיע צעקה; נזכרתי איפה ראיתי אדם זה בפעם הראשונה! […] היה בכיכר זו חפץ שאין מלנכולי ממנו, במופע שהנחתי לשני סטודנטים מידידיי לגרור אותי אליו — ושנשבעתי שלא אראנו שוב לעולם. […] משהו דומה לגרדום, גיליוטינה, אדוני! אם זיכרוני אינו מטעני. כן, זו הייתה גיליוטינה. עכשיו, אני בטוח בזה! רגע, אמרתי והושטתי את אצבעי לעבר האורלוגין, זה שעה הפכנו כולנו למשתפי פעולה עם השיגעון של האיש הזה. […] האם אין אנו, ברגע זה ממש, בהסכם שבשתיקה, לוקים בברבריות כמעט קודרת כמו שלו?" אורח הנשפים האחרונים הוא הסיפור הארוך והמורכב ביותר בין סיפוריו של הסופר והמשורר הסימבוליסט הצרפתי אוגוסט וילייה דה ל'איל־אדם (1889-1838), ידידם של סטפן מלארמה ושל ז'וריס־קרל הויסמנס, שהגדיר את יצירתו כ"הלצה שחורה".