"אילו קפצתי אז מהמרפסת של חדרי המפואר שבגרמניה, בקומה השישית, לא הייתם קוראים היום את המילים האלה. זה נראה מאוד מפתה להיפטר מכל החרא הזה, ואז... שקט. הס. דממה."הספר "איזה מזל שלא קפצתי" מבוסס על זכרונותיה ויומניה מוכתמי הדמעות של הכותבת, המתעדים ילדות והתבגרות קשה מנשוא בגרמניה של שנות ה-60' וה-70'. זרות, תלישות, בדידות וערעור ערכי הבסיס עומדים במרכז ספר זה, כמו גם מסע לעצמאות ולשיקום של ילדה שהתבגרה בעל כורחה הרבה יותר מוקדם.זהו ספרה השלישי של נורית משה, אשר מביאה לראשונה אל הדפוס את סיפור התבגרותה השלם. ספריה הקודמים "שחור ולבן בצבעים" (שירה) ו"הילד הכחול שידע הכל (ילדים), אף הם שאבו השראה מחוויות חייה כנערה צעירה, בודדה ושונה.כיום נורית נשואה באושר לאלון, אמא לשני ומורן, וסבתא לפז ודניאל ומתגוררת בגבעתיים, העיר הראשונה שהאירה לה פנים בחייה ושם בחרה להישאר.