יוֹנָתָן בֶּן הֶחָמֵשׁ הוּא יֶלֶד מְיֻחָד מְאוֹד, עִם דִּמְיוֹן עֲנָקִי, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וְלֵב זָהָב. בְּכָל פַּעַם שֶׁיּוֹנָתָן רוֹצֶה לַעֲזֹר לְמִישֶׁהוּ: לְכֶלֶב קָטָן שֶׁמְּפַחֵד, לְיַלְדָּה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְבַד, אוֹ אֲפִלּוּ לַגִ'ירָפָה בֶּלָה שֶׁקָּשֶׁה לָהּ לֶאֱכֹל – הוּא לוֹחֵץ חָזָק עַל כַּדּוּר הַדּוֹלְפִין, וּמִיָּד קוֹפֵץ לוֹ לָרֹאשׁ רַעֲיוֹן מַבְרִיק! אֲבָל יוֹם אֶחָד, בַּדֶּרֶךְ לַיָּם, הַקֶּסֶם שֶׁל הַכַּדּוּר פָּשׁוּט נִפְסַק. הַאִם יוֹנָתָן יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל, שֶׁהַקֶּסֶם אֵינוֹ תָּלוּי בַּחֲפָצִים, וְאֶת הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לַעֲזֹר וּלְשַׂמֵּחַ אֲחֵרִים? זֶהוּ סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל חֲבֵרוּת, טוּב לֵב וַהֲבָנָה שֶׁאֵינְכֶם זְקוּקִים לְקֶסֶם כְּדֵי לִהְיוֹת מְיֻחָדִים. אַתֶּם צְרִיכִים רַק לֵב זָהָב!