אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּמוֹ כּוּלָּם? כּוּלְּכֶם בְּסֵדֶר וַאֲנִי לֹא?" שָׁאַל יוֹגֵב, וּדְמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינָיו. ״אֲנִי לֹא עִיוֵוּר! אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַכּוֹל טוֹב מְאוֹד״. זהו סיפור על ילד שמגלה שהוא לוקה במה שנהוג בטעות לכנות ״עיוורון צבעים״. התגלית מזעזעת את עולמו. במהלך הסיפור מסתבר שבעלי ראית צבעים שונה יכולים ליהנות מכך שהם מבחינים בדברים שאחרים אינם רואים. ״אז זה טוב להיות עיוור צבעים?" וכשהוא מבין שאכן זה המצב הוא זוקף ראשו, ומודה בפני כל החברים: ״אני רואה צבעים אחרת, אני מאוד מיוחד!" המונח עוורון צבעים, הוא מונח לא מדויק, כי אין כאן כל עוורון. זהו מצב שבו אנשים מסוימים רואים חלק מהצבעים בצורה שונה. דליה ברנע, ביולוגית בהכשרתה. כתבה את הספר לנכדה האהוב - הרואה צבעים אחרת.