הפואמה המיסטית הגדולה של עטאר שנכתבה במאה השתיים עשרה בצפון מזרח איראן, היא אחת מיצירות הספרות הפרסית החשובות ביותר. היא מציגה באופן נפלא ואלגורי את תורת הסופיות שנבעה מהאיסלם – תורה אזוטרית שענינה חיפוש האמת דרך אלוהים – ומתארת את קורותיה של אספת ציפורי העולם שהתאספו לחפש אחר מלך אידיאלי בשבילן, היא הציפור סימורג. זמן קצר לאחר ששמעו שעל מנת למצוא אותו חייבות הן לקחת על עצמן מסע מפרך, הציפורים מבטאות את הסתיגויותיהן בפני מנהיגן הדוכיפת. עם ראיה חודרת וצחות לשון, הדוכיפת מרגיע את חששותיהן, ובהשתמשו בסדרה של משלים מאלפים הוא מדריך אותן בחיפושן אחר אמת רוחנית. על ידי שימוש בתפניות שנונות ומעמיקות, 'אסיפת הציפורים' הופכת אמונה עמוקה לשירה מופלאה. התרגום לאנגלית, שנעשה על ידי אפקאם דארבאנדי ודיק דייויס, מבטא בפשטוטו האלגנטית את המקור. ההקדמה שלהם על חיי עטאר, נותנת תרשים של הפואמה וממקמת אותה בהקשר של יצירת מפתח בספרות הפרסית.