הספר מגולל באופן מרתק את קורות חייו של בטהובן. דמותו המיתית כמעט של המלחין הגדול נפרסת לפנינו ברומן ביוגרפי המבוסס על תיעוד מהתקופה ועל מכתבים ומחקרים, התורמים לבניית דמות של אדם ענק, על ייחודו ועל גדולתו, ובה בעת על מגבלותיו. תוך כדי קריאה אנו מתוודעים לחיי היומיום של בטהובן – ליחסיו עם סביבתו הקרובה והרחוקה ולקשר העמוק שלו לטבע, ונחשפים להתפתחותו האמנותית. צבי צֹרי, מחבר הספר, משכיל להציג את אישיותו הרב-גונית והמיוחדת של בטהובן מכמה נקודות מבט: מהפן האמנותי – היוצר זוכה להכרה בדורו, אך מתקשה בסוף חייו להיות מובן אף לבני חוגו; מהפן הפוליטי – האמן המרדן והסורר מושפע מן הרוח המשחררת של המהפכה הצרפתית; ומהפן האישי – בטהובן מתוסכל מבריאותו הלקויה ומהתחרשותו, וגם מאי יכולתו להקים משפחה ומאכזבתו הגדולה בימיו האחרונים: כישלונו באימוץ אחיינו הצעיר. זהו שער כניסה ראוי ומאלף לעולמו של המלחין, וימצאו בו עניין רב הן חובבי מוזיקה – מנגנים ומאזינים, והן מי שמוזיקה היא עיסוקם המרכזי. (ראובן סֶרוסי, בית הספר למוזיקה, אוניברסיטת תל אביב) צבי צֹרי הוא מחנך מוזיקלי שהעמיד תלמידים הרבה ובהם מנגנים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים למוזיקה. בין ספריו נמנים "יסודות התאוריה של המוסיקה" (לתלמיד, 1975; "מדריך למורה" 1992, הוצאת המחבר); "דרכים בהוראת הסולפג'" (הוצאת המחבר, 1996); יומנו של מוצרט" (אור תו, 1999); "שוברט – מבט אל עולמו" (נהר ספרים, 2010)