"אל תיגעו בי, ואל תשנו דבר אל תכו בי חזק שלא אתמוטט.‏ תנו לי את מרחב הים, וכמו הגל המלטף את החול החם אני אחזור." הספר בין חולות הזמן עוסק בסיפור המסע שלי, מהרגע שבו הבנתי מהי משמעותה של המילה הכתובה. השירים כאן מבקשים דבר אחד: מרחב לנשום. מרחב שבו אפשר להניח את העצב, בלי להתנצל, להחזיק געגוע בלי להישבר ממנו, ולתת למה שחי בתוכנו – הקטן והגדול – להישמע סוף סוף בקול ברור. השירים נעים על הקו העדין שבין כאב לאהבה, חיים שמחפשים שגרה, ותודעה שלא מצליחה להירגע גם כשמכריזים שהכול נגמר. בספר יש רגעי אהבה ושמחה, לצד רגעי אבל, כעס וכאב. יש בו רגעים משפחתיים ורגעים אישיים ובכלל רגעים מהחיים. השירים בספר נולדו מהרגעים האלו, מרגעים שאין להם שם, רק תחושה. רק רצון לעצור לשהות עוד קצת, להרגיש את ים המילים ששוטף אותי. ואז עוד רגע של לנשום עמוק ולהחליט באיזה סדר ייכנסו המילים, לליבי, לנשמתי, לדפים שמולי, ומשם לפה. זהו ספר של מי שיודעת שלפעמים הדרך היחידה לנשום היא לתת למילים בית. יפה רותם נשואה, אם לשלושה וסבתא לחמישה נכדים. זהו ספרה הראשון.