שלושים הסיפורים המכונסים בבקיצור, פרי עטו של קים מונזו, משלימים זה את זה ויוצרים מכלול המוכיח בדייקנות יוצאת דופן, את חוסר הוודאות הנצחי של האדם. בספרו זה מגיעה יכולת המיזוג של מנוזו לזיקוק המרבי: סיפוריו - הפשוטים והסכמתיים, לכאורה - מהווים מפגן של שלמות וירטואוזית. קים מונזו )ברצלונה 1952 (, שילב תמיד בין כתיבה ספרותית לעיתונאית. תוך שהוא בונה את עצמו בשתי סוגות הכתיבה הללו, ספר אחר ספר, מציב את עצמו ללא עוררין כסמן הימני של הסיפור הקצר בספרות הקטלאנית העכשווית. מעמד זה זיכה אותו בפרס הספרות הלאומי, פרס העיר ברצלונה, פרס פְּרוּדֵנסִי בֶּרְטרָאנהָ לרומן הטוב ביותר, באות הזהב, בפרס הרומן הטוב ביותר שנבחר על־ידי קוראי העיתון אֶל טֶמְפְּס, וארבע פעמים בפרס הביקורת המוענק על־ידי כתב העת סֶרָה ד’אוֹר. “כסופר הוא פשוט מופלא. כאדם הוא מרוחק מכל טקסיות ולכן ידיד נפש.“ )אֶנרִיקֶה וילָה־מָטָאס( “אין בסיפוריו של מונזו פסיכולוגיה או מסר, אלא עוצמה מתפרצת, הומור סוחף, ושליטה יוצאת מגדר הרגיל בחומריו.“ )הנס הארלד מילר, פרְנַקפוּרטֵר רוּנדשָאוּ( “מונזו הוא סופר חדשני, הנזקק לא אחת למידה בלתי־מבוטלת של אומץ שכן כתיבתו הפראית לעיתים, ניחנת כמעט תמיד בעזות מצח.“ )גיִיֶרְמוֹ אַלְטָארֶס, אל פָּאִיס( “כמו נבוקוב, קים מונזו ניחן בווירטואוזיות המאפשרת לו לשחק נואשות במילים, וניחן בכאב חד הפולח את המסכה של בדיחותיו המבריקות.“ )לה מונד(