"גַּאיָה הַקְּטַנָּה וְהַקֻּפָּה הַקְּסוּמָה" הוּא לֹא עוֹד סִפּוּר יְלָדִים, אֶלָּא כְּלִי קָסוּם שֶׁמְּלַמֵּד עַל כּוֹחָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת. הִצְטָרְפוּ לְגַאיָה לְמַסָּע שֶׁבּוֹ הִיא לוֹמֶדֶת אֵיךְ לְהַבְחִין בֵּין הוֹצָאָה רִגְעִית וּמְהִירָה וּבֵין הַשְׁקָעָה בַּחֲלוֹם אֲמִתִּי. הוֹרִים וִילָדִים יְגַלּוּ יַחַד שֶׁהַדֶּרֶךְ לְהַגְשָׁמַת מַטָּרָה מְהַנָּה לֹא פָּחוֹת מֵהַגְשָׁמַת הַחֲלוֹם עַצְמוֹ. דֶּרֶךְ סִפּוּר אִישִׁי, חָם וְנָגִישׁ, גַּאיָה לוֹמֶדֶת שֶׁאֹשֶׁר אֲמִתִּי לֹא קוֹנִים בְּכֶסֶף, אֶלָּא בּוֹנִים בְּעֶזְרַת תִּכְנוּן, הַתְמָדָה וְהַשְׁקָעָה נְבוֹנָה. הַסֵּפֶר מַזְמִין יְלָדִים וְהוֹרִים כְּאֶחָד לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל גַּאיָה: אֵיךְ לַהֲפֹךְ רְצוֹנוֹת לְכוֹחַ פְּנִימִי, וְאֵיךְ לְמַלֵּא אֶת קֻפַּת הַחֲלוֹמוֹת כְּדֵי שֶׁהַלֵּב יוּכַל לְהִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה.