"אין להאשים את האדם שהוא כמות שהוא. האדם לא יצר את עצמו, אין לו שליטה על עצמו. כל השליטה נעוצה במזגו, שאותו הוא לא יצר וגם לא את הנסיבות שמניעות אותו מהעריסה ועד לקבר, שאותן הוא לא תכנן, ואין בכוח רצונו היכולת לשנותן מאחר שבעצם אין לו כוח רצון. האדם הוא בעצם מכניזם אוטומטי כמו שעון, ואינו יכול להכתיב או להשפיע על מהלכיו ממש כמו על שעון. הוא מושא לרחמים ולא לאשמה או לבוז. הוא פשוט נזרק עקב בצד אגודל לתוך העולם בלי שיכול היה לסרב, ומייד הוא מעלה על דעתו ומקבל את הרעיון שבאיזו דרך מסתורית הוא בעל מחויבות לאותו כוח מסתורי שגרם לו להיות כזה. לכן הוא מרגיש אחראי לכך שכל אחת מפעולותיו עלי אדמות נועדה לרצות את אותו כוח עליון, ועליו לשאת בעונש אם פעולה מסוימת איננה זוכה לאישור הכוח העליון. יחד עם זאת האם אותו אדם היה נוהג אחרת אם עריץ אנושי היה שובה אותו, כובל אותו בשלשלות והופך אותו לעבד? הוא היה אומר שלעריץ לא הייתה שום זכות לשלוט בו, לפקד עליו ולדרוש ממנו נאמנות, וכי לאותו עריץ אין זכות להכריח אותו לרצוח ואז להטיל עליו את האשמה. האדם מבצע הבדלות משונות בין אדם לבין בוראו בכל הקשור למוסר. הוא דורש מבני אדם אחרים להישמע לאמות מידה מוסריות מקובלות מאוד, אך באותה נשימה הוא משרת בנאמנות ללא בושה או ביקורת כל הפקרות מוסרית של אלוהים."