בתום כהונתו של פרופ׳ עוזי ארד כראש המל"ל וכיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה סיפר בנימין נתניהו: "אתה אמרת לי לקראת סוף הקדנציה הראשונה שצריך לבנות מועצה לביטחון לאומי. היתה התנגדות רבתי בכל המערכת. אתה היית זה שדחף יותר מכל גורם אחר. אתה שיכנעת אותי להקים מל"ל והיית מעורב בקביעת דפוס הפעולה, והקמנו את המל"ל. מועצה זו קירטעה עד הקדנציה השנייה. כשנכנסתי לקדנציה השנייה לא היה ספק בכלל שעוזי צריך לעמוד בראשה. עוזי נתן למועצה דחיפה אדירה — מבחינת השותפות בהחלטות החשובות, באיוש ובהעלאת רמת הפעולה. המל"ל התפתח ללא הכר בזכות הפעולות שעשית. חיזקת וקידמת את המל"ל לרמה הגבוהה ביותר שגוף זה ידע אי־פעם. יש לך זכות יוצרים, זכות בונים וזכות מפַתחים במל"ל." הספר המל"ל — המאבק להקמתה של ה"מועצה לביטחון לאומי" וביסוסה בצמרת מתמודד עם שאלה היסטורית נוקבת: כיצד זה שבישראל עמוסת האתגרים הביטחוניים חסרו במשרד ראש הממשלה עד 1999 מטה או מנגנון מקצועי לתחומי שלום ומלחמה ומה שביניהם, כפי שיש במתקדמות שבמדינות? מדוע, גם לאחר שבעקבות מחדלים כאובים והמלצותיהם של מומחים, בכירים וועדות חקירה על הקמת מנגנון כזה, נותרו אלה בבחינת אות מתה? ארד ובן־הר עומדים על הגורמים שדחפו להקמת המל"ל ועל אלה שחסמו את הקמתו, על התגבשות הפעולה שאיפשרה, בשעת רצון ראשונה, מ־1999, את כינונו ובנייתו של המל"ל, ובשעת רצון שנייה, מ־2009, את חיזוקו של המל"ל ושדרוגו של היועץ לביטחון לאומי העומד בראשו. הספר פורשׂ כרוניקה רחבת יריעה של סיפור שטרם סופר על תהליך שינוי ארגוני רב־חשיבות בצומתי ההכרעה העליונים. הספר מתאר את פועלם של ראשי המל"ל לדורותיהם ואת דרך קידומם את הארגון תוך התגברות על מכשולים והתנגדויות. זהו סיפור הצלחה, שהרי זה כמה שנים שהמל"ל תפס את מקומו בירושלים וראשו נטוע היטב בצמרת. הספר נכנס לעובי הקורה של הפרקטיקה של עבודת המטה, הייעוץ והתכנון הנדרשים עבור ראש הממשלה ומועצות שריו ובמרכזן — הקבינט. בן־הר וארד כותבים במבט בוחן ועל סמך ניסיון שירותם־הם בתוככי ה"אקווריום" שבלשכת ראש הממשלה. הם חותמים את הספר בהמליצם על כיווני פעולה להשבחת המל"ל ולטיוב סדרי ותהליכי קבלת ההחלטות בצמרת.

בתום כהונתו של פרופ׳ עוזי ארד כראש המל"ל וכיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה סיפר בנימין נתניהו: "אתה אמרת לי לקראת סוף הקדנציה הראשונה שצריך לבנות מועצה לביטחון לאומי. היתה התנגדות רבתי בכל המערכת. אתה היית זה שדחף יותר מכל גורם אחר. אתה שיכנעת אותי להקים מל"ל והיית מעורב בקביעת דפוס הפעולה, והקמנו את המל"ל. מועצה זו קירטעה עד הקדנציה השנייה. כשנכנסתי לקדנציה השנייה לא היה ספק בכלל שעוזי צריך לעמוד בראשה. עוזי נתן למועצה דחיפה אדירה — מבחינת השותפות בהחלטות החשובות, באיוש ובהעלאת רמת הפעולה. המל"ל התפתח ללא הכר בזכות הפעולות שעשית. חיזקת וקידמת את המל"ל לרמה הגבוהה ביותר שגוף זה ידע אי־פעם. יש לך זכות יוצרים, זכות בונים וזכות מפַתחים במל"ל." הספר המל"ל — המאבק להקמתה של ה"מועצה לביטחון לאומי" וביסוסה בצמרת מתמודד עם שאלה היסטורית נוקבת: כיצד זה שבישראל עמוסת האתגרים הביטחוניים חסרו במשרד ראש הממשלה עד 1999 מטה או מנגנון מקצועי לתחומי שלום ומלחמה ומה שביניהם, כפי שיש במתקדמות שבמדינות? מדוע, גם לאחר שבעקבות מחדלים כאובים והמלצותיהם של מומחים, בכירים וועדות חקירה על הקמת מנגנון כזה, נותרו אלה בבחינת אות מתה? ארד ובן־הר עומדים על הגורמים שדחפו להקמת המל"ל ועל אלה שחסמו את הקמתו, על התגבשות הפעולה שאיפשרה, בשעת רצון ראשונה, מ־1999, את כינונו ובנייתו של המל"ל, ובשעת רצון שנייה, מ־2009, את חיזוקו של המל"ל ושדרוגו של היועץ לביטחון לאומי העומד בראשו. הספר פורשׂ כרוניקה רחבת יריעה של סיפור שטרם סופר על תהליך שינוי ארגוני רב־חשיבות בצומתי ההכרעה העליונים. הספר מתאר את פועלם של ראשי המל"ל לדורותיהם ואת דרך קידומם את הארגון תוך התגברות על מכשולים והתנגדויות. זהו סיפור הצלחה, שהרי זה כמה שנים שהמל"ל תפס את מקומו בירושלים וראשו נטוע היטב בצמרת. הספר נכנס לעובי הקורה של הפרקטיקה של עבודת המטה, הייעוץ והתכנון הנדרשים עבור ראש הממשלה ומועצות שריו ובמרכזן — הקבינט. בן־הר וארד כותבים במבט בוחן ועל סמך ניסיון שירותם־הם בתוככי ה"אקווריום" שבלשכת ראש הממשלה. הם חותמים את הספר בהמליצם על כיווני פעולה להשבחת המל"ל ולטיוב סדרי ותהליכי קבלת ההחלטות בצמרת.