ספרו של יונתן שתיל: "הפסיכוגרפיה של הילד" מתבסס על מחקר אורך שערך, במשך 10 שנים והתמקד בהתפתחות הציור והכתיבה של הילד הקטן. בניגוד לחקר ציורי ילדים השם דגש על המימד האישיותי התפתחותי, הרי שבמחקרו של שתיל אין התייחסות לתוכן ולמשמעות אלא למימד הגרפי בלבד. מטרתו היתה לזהות את תהליך הבשילה של הכושר הגראפי המתבטא בקווים ובצורות שנעשים תוך כדי פעולת הציור. כך מצא את הקשר בין התפתחות הציור לבין התפתחות הכתיבה. למרות ההבדל התוכני בין ציור וכתיבה: הציור אמור לבטא תוכן חזותי מסויים. לעומת זאת, אותיות הכתב אינן ציורים בעלי תוכן אלא צורות גראפיות קבועות המייצגות פונמה.