אין לי שמיים להתכסות בהם השמיכה שלי הפכה מיותרת. אין לישמיים להתכסות בהם חלל אין סופי מרחיק אותי מעצמי. הלבדנשאר איתי ביחד. מחפשת משמעות למי שאני. מחפשת כוכבבודד לדבר איתו, שיאיר לי את הדרך שוב בצמתים שנשארתילבד והחושך עטף אותי."את הורסת לעצמך בידיים שלך""שום דבר לא יצא ממך""הההצילווו" ההד התרסק יחד איתי לתהום"נשאר ממני משהו?" טביעות רגליים של דם עשו את דרכםהאחרונה.כל חייה התפרקו מול עיניה, אמא שעוזבת את העולם ואבאשמתרסק בתוך נפש פצועה. רותם נעלמה בתוך עצמה שניסתהלטפס על סולם מתוך תהומות, הרגישה שהיא עולה ויורדת עולהומתרסקת. עד שמצאה את הכוחות הפנימיים שלה ובנתה אתעצמה בעשר אצבעות.לחוות רגשות זה אחד הדברים שיכולים להכאיב ולהיות בלתינסבלים, בספר הזה שמתי את הרגשות על השולחן מצאתי דרךלבטא ולהוציא אותם לאור.זהו ספרה הראשון של צביה, ילידת 1998 מירושלים.